אמא שלה קראה לה “סבתא”.
לא מחיבה. אלינור הייתה ילדה רצינית ושקטה, כזאת שלא נחשבה יפה, ואמא שלה, אנה הול, לא הסתירה את האכזבה.
הילדה הקטנה למדה מוקדם להתבייש. במראה שלה, בשתיקה שלה, בעצמה.
ב 1892 אמא שלה נפטרה.
שנתיים אחר כך, גם אבא שלה.
הילדה הביישנית נשלחה לגדול אצל סבתה, עם הרבה פחדים ומעט מאוד אמון בעצמה.
אם הייתם פוגשים אותה אז, ושואלים מה יהיה איתה, אף אחד לא היה מנחש את ההמשך.
ואז מישהו ביקש ממנה לדבר
ב 1920 בעלה, פרנקלין רוזוולט, רץ לסגנות הנשיאות בארה”ב.
היועץ שלו, לואיס האו, ראה באלינור משהו שהיא עצמה לא ראתה. הוא עודד אותה להיכנס לפוליטיקה, לקח אותה לפגישות עם ארגוני נשים, ואימן אותה לדבר מול קהל.
לאט לאט, היא התחילה לנאום.
ועוד נאום. ועוד אחד.
אחר כך מסיבות עיתונאים, טור עיתון קבוע, נסיעות בכל רחבי המדינה.
שנים אחר כך היא עמדה בראש הוועדה של האו”ם שניסחה את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם.
וכאן נמצא החלק שרוב הסיפורים מדלגים עליו:
הביישנות שלה לא נעלמה.
היא התמודדה איתה כל החיים.
אז מה כן השתנה?
התשובה שלה, במילים שלה
ב 1960, שנתיים לפני מותה, אלינור רוזוולט כתבה ספר בשם “You Learn by Living”, “לומדים מתוך החיים”. בפרק על פחד היא כתבה, בתרגום חופשי:
“אנחנו מקבלים כוח, אומץ וביטחון מכל חוויה שבה אנחנו באמת עוצרים כדי להסתכל לפחד בעיניים.”
תקראו את המשפט הזה שוב, לאט.
קודם כל, שימו לב לסדר. לא “קודם ביטחון, ואחר כך מסתכלים לפחד בעיניים”. להפך. החוויה באה קודם, והביטחון מגיע ממנה.
אבל יש בו עוד מילה קטנה, שקל לפספס: עוצרים.
רובנו עושים אחד משני דברים מול פחד.
או שאנחנו מתרחקים ממנו.
או שאנחנו עוברים אותו מהר, בעיניים עצומות, ושוכחים ממנו ברגע שזה נגמר.
ובשני המקרים, המח שלנו לא אוסף שום הוכחה.
הוא זוכר רק את הפחד, ולא את זה שעמדנו בו.
💡 ביטחון עצמי הוא לא הרגשה שמחכים לה. הוא זיכרון שאוספים.
איך זה נראה אצלנו
אני מכירה את זה מקרוב. אחרי שעברתי טסט, במשך שש שנים לא נהגתי. הפחד רק גדל עם כל שנה שעברה.
כשסוף סוף חזרתי לנהוג, כל פעם שהתגברתי על עצמי, נסיעה למקום חדש, חניה בשכונה לא מוכרת, זה היה עוד הצלחה לסמן. וכל סימון כזה עזר לי בפעם הבאה. כתבתי על כל הסיפור הזה כאן.
אז השבוע, אחרי הרגע הבא שמפחיד קצת, שיחה שדחיתם, שאלה שלא העזתם לשאול, בקשה, קחו דקה לעצור.
וכתבו שתי שורות:
מה פחדתי שיקרה.
ומה קרה בפועל.
זה הכל.
שתי שורות, ועוד שתי שורות בפעם הבאה, עד שיש לכם מחברת שלמה של הוכחות.
ואם בא לכם עוד כלים לדרך, אספתי 26 דרכים להעלות ביטחון עצמי ו-3 תרגילים שאפשר להתחיל כבר היום.
הילדה שקראו לה “סבתא” לא הפכה לאישה בלי פחדים.
היא הפכה לאישה שיודעת שהיא כבר עמדה בהם.
ביטחון נבנה מהרבה רגעים קטנים כאלה, וקל יותר לאסוף אותם כשיש משהו שמחזיק את הקצב.
בסטודיו “להיות האדריכל של חייך” מקבלים מרחב שמחזיק את התהליך גם כשהמוטיבציה יורדת: כלים, קצב וליווי קבוצתי שבועי.
