פעם, בעיירה קטנה מלאה בבתים צבעוניים ושכנים ידידותיים, גר ילד סקרן ומלא דמיון בשם לירון. לירון אהב לקרוא סיפורים ולדמיין עולמות קסומים. כל ערב לפני השינה לירון היה צולל לעולם הספרים, שבו הכל היה אפשרי.

יום אחד, כשלירון טייל ביער סמוך, התקרב אליו סנאי שובב בשם סמי. “שלום לירון! שמעתי שאתה אוהב לספר סיפורים”, אמר סמי עם ניצוץ בעיניו. “יש לי אתגר בשבילך. האם אתה יכול ליצור סיפור שיעזור לאחרים להאמין בעצמם?”

עיניו של לירון נצצו מהתרגשות. זו הייתה הזדמנות להשתמש בדמיונו למען מטרה נעלה. “כמובן, סמי! אני מקבל את האתגר שלך”, השיב לירון בביטחון.

ביחד, לירון וסמי יצאו למסע קסום ביער הקסום. תוך כדי הליכה הם נתקלו בבעלי חיים שונים, שלכל אחד סיפורים ואתגרים ייחודיים משלו. לירון הקשיב בקשב רב, אסף חוכמה מחוויותיהם.

הם פגשו צב ביישן בשם טים, שפחד לצאת מהשריון שלו. לירון הבין שחוסר הביטחון העצמי של טים מעכב אותו. לירון שיתף ציטוט חכם שקרא: “תאמין שאתה יכול, ואתה בחצי הדרך”. בהשראתו, טים מצא את האומץ להציץ לאט מהקליפה שלו, לצבור ביטחון בכל צעד.

בהמשך מסעם, הם פגשו ינשוף חכם בשם אוליבר. אוליבר דיבר על כוחן של הצהרות חיוביות. “למילים יש כוח גדול,” אמר אוליבר. “אם תאמר לעצמך, ‘אני מסוגל’, תתחיל להאמין בזה, וגם אחרים יאמינו.” לירון וסמי לקחו ללב את התובנה היקרה הזו, בידיעה שאמונה עצמית היא המפתח להשגת כל דבר.

כשהשמש החלה לשקוע הגיעו לירון וסמי לאגם נוצץ. מרחוק הם ראו את ההשתקפות שלהם, אבל זה לא היה רק השתקפות רגילה. זה הראה להם את המסע שהם עשו, את האתגרים שהם התגברו עליהם ואת הצמיחה שהם השיגו.

לירון הבין שהמסע הקסום שאליו יצאו הוא שיקוף של החיים שלהם. הם למדו שביטחון עצמי ואמונה בעצמו אינם כוחות מאגיים המוענקים לכמה נבחרים, אלא תכונות שניתן לטפח ולפתח לאורך זמן.

עם השראה חדשה, לירון חזר הביתה, להוט לחלוק את סיפורו. הוא אסף את החברים והמשפחה שלו סביבו וסיפר על אומץ, אמונה עצמית וכוח הדמיון. החדר היה מלא בצחוק, שמחה ותחושת אפשרות מחודשת.

מאותו יום ואילך לירון המשיך לספר סיפורים, לא רק כדי לבדר אלא כדי לעורר השראה באחרים להאמין בעצמם. הסיפורים של לירון הפכו למקור נחמה ועידוד לכל מי שמתמודד עם אתגרים או פקפוק עצמי.

וכך, לירון היקר, זכור את המסע הקסום שעברת, כי הוא לימד אותך שבתוכך טמון הכוח להתגבר על כל אתגר. בטח בעצמך, חבק את הדמיון שלך, ותמיד האמן בקסם השוכן בליבך.

כמו שאנטואן דה סנט-אכזופרי אמר פעם, “השמים הם לא הגבול, אלא הדמיון שלך.”

בעולם שעשוי כולו מלבני לגו צבעוניות, חי בונה לגו קטן בשם ליאו. ליאו היה בן שש ואהב ליצור מבנים מדהימים עם ערכות הלגו שלו. הוא היה מבלה שעות בבניית מגדלים, בתים ואפילו חלליות. כולם התפעלו מהיצירתיות ומהמיומנות שלו, אבל לליאו היה אתגר שהוא רצה להתגבר עליו – היכולת להיות נדיב.

יום שמש אחד, ליאו הלך לפארק הלגו כדי לפגוש את חבריו, מקס ומיה. הם גם היו בוני לגו מוכשרים, והם אהבו לשחק ביחד. כשהתחילו לבנות, מיה הבינה שאין לה מספיק לבנים כדי לסיים את היצירה שלה. ללא היסוס, מקס הציע כמה מהלבנים שלו כדי לעזור לה. ליאו צפה במעשה החסד הזה וחש צביטה של קנאה. גם הוא רצה להיות נדיב, אבל זה לא היה לו קל.

באותו לילה, כשליאו שכב במיטה, הדמיון שלו לקח אותו להרפתקה קסומה של לגו. הוא מצא את עצמו בארץ שבה כל לבני הלגו נשמרו על ידי דרקון זועף בשם גרמבל. הדרקון לא אהב לחלוק את הלבנים שלו ולעתים קרובות היה אוגר אותן לעצמו. ליאו ידע שעליו למצוא דרך לשנות את ליבו של הדרקון.

ליאו נתקל בלבנת לגו זקנה וחכמה בשם Wisdom, שנתנה לו עצה חשובה. “ליאו,” אמרה חוכמה, “נדיבות היא לא רק מתן דברים. זה לחלוק את הזמן שלך, טוב לבך ואהבתך. כשאתה נותן, אתה מקבל עוד יותר בתמורה.”

חמוש בחוכמה החדשה הזו, ליאו ניגש אל הדרקון הזועף בחיוך ידידותי. “מר לרטון,” הוא אמר, “אני יודע שאתה אוהב את הלבנים האלה, אבל תאר לעצמך את היצירות המדהימות שנוכל לבנות יחד אם נשתף אותן.” הדרקון הביט בליאו בהפתעה ובסקרנות. לאט לאט, הוא התחיל לחלוק את הלבנים היקרות שלו, ויחד הם בנו את הטירה המפוארת ביותר שמישהו ראה אי פעם.

כשליאו חזר מההרפתקה הדמיונית שלו, הוא הבין שלהיות נדיב זה לא לתת את כל לבני הלגו שלו. זה היה על מציאת דרכים קטנות לשתף ולהראות טוב לב לאחרים. למחרת, ליאו הזמין את מקס ומיה לביתו למסיבת בניית לגו. הוא דאג שיהיו לבנים נוספות לכולם ועודד אותם לעבוד יחד על עיר לגו ענקית.

במהלך המסיבה, ליאו שמע את מקס אומר למיה, “ליאו הוא החבר הכי נדיב שיכול להיות לכל אחד. הוא תמיד משתף ודואג שכולם ירגישו כלולים”. לבו של ליאו התנפח משמחה. סוף סוף הוא מצא את המפתח להיות נדיב – לחלוק את זמנו, את לבני הלגו שלו, והכי חשוב, את הידידות שלו.

מאותו יום ואילך, ליאו נודע בתור “ליאו בונה הלגו הנדיב”. הוא למד שככל שהוא שיתף יותר, כך הוא הרגיש יותר שמח, והחברויות שלו התחזקו. וכשהמשיך בהרפתקאות הלגו שלו, ליאו זכר תמיד את דברי החוכמה החכמים: “נדיבות היא מתנה שממשיכה לתת.”

זכור, ילדתי היקר, שלהיות נדיב לא אומר למסור את כל מה שיש לך. זה אומר למצוא דרכים לשתף ולהראות טוב לב לאחרים. בדיוק כמו ליאו, אתה יכול להפוך לאדם נדיב ואכפתי, לבנת לגו אחת בכל פעם.