רציתי לכתוב והמילים נעלמו | תובנות בחרוזים
רציתי לכתוב והמילים נעלמו. ואז פתאום ברצף לתודעה התפרצו. לא הספקתי לתפוס והן שוב התאדו. אז קמתי, אכלתי, טיילתי בחוץ, …
רציתי לכתוב והמילים נעלמו. ואז פתאום ברצף לתודעה התפרצו. לא הספקתי לתפוס והן שוב התאדו. אז קמתי, אכלתי, טיילתי בחוץ, …
המחשבות בראש רצות, קופצות, רוקדות, מתבלבלות. רעיונות בכל מקום, רק לא לשכוח, להספיק לכתוב. ואיך הם יתבצעו? מתי? איך נפנה קצת …
האיש המשיך לטפס על ההר, בדרך לא סלולה, בלי כבישים או מפה. הוא אמר לעצמו שלא יוותר, הניסיון, המסע, שווים …
לתת לעצמך זמן, זמן ומקום. לנשום עמוק פנימה, להישען לאחור. להרגיש את הרגליים, הידיים, הגב, לדמיין שאין זמן, שהכל כאן …
ליצור, לנוח, לעבוד. לצעוק, לשמוח, להרפות. לעוף, לנחות, לנשום עמוק. להיות, לצמוח, לקוות. כל חלק בנו זקוק למרחב לאפשרות להתבטא …
פתאום הבנתי את הכל, אחרי החג, אחרי החול. הבנתי שהזמן נצחי, ושהוא רק רוצה להיות חופשי. כשזה יקרה הוא יעצר, …
“על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל האפשר, בלי התלהבות יתרה. האמת של טבעך העצמי היא הצריכה להכתיב לך …
מכירים את התקופה שהכל לא מסתדר? שחשבת שאת יודעת ואז זה מתפרק? ואת רק רוצה לברוח, לעזוב ולשחרר, רק רוצה …
מדברים על זרימה ועל שפע שרצוי לזמן לחיים. אך נדמה כי שכחנו לרגע שתמיד הם היו קיימים. הם שם, לא עוצרים …
כל נבואות הזעם נועדו לא להישמע, כי האנושות הייתה אופטימית כבר מהבריאה. חווה אכלה מהתפוח עם הרבה תקווה ואדם הלך …