4 ההסכמות מאת דון רואיז מיגל – סיכום ותובנות

אנחנו חיים בחלום.

ממש כמו בסרט המטריקס – אנחנו חיים בעולם שהוא סוג של אשליה.
העולם שלנו מורכב מתוויות, מושגים ואמונות. אבל הם כולם אשליה. אנחנו חיים בחלום.

החלום הזה תוכנת בנו ע”י מילים, והתכנות התחיל מהיום בו נולדנו.
מילים שהגיעו דרך ההורים, המורים, החברים והקהילה שלנו.
מילים שצמחו לתוך תוויות, מושגים ואמונות, שהגדירו חוקים ושמו גבולות על המציאות שלנו.

אבל החלום הזה הוא לא חלום נחמד ולא מזיק – עבורך האשליות האלה הן מוחשיות ממש כמו חוקי הפיזיקה בעולם.
אלו החוקים שמספרים לך על עצמך ועל האנשים סביבך.
הם החוקים שמגדירים לך כיצד הדברים מתקיימים, או אמורים או צריכים להיות.
הם עוזרים לך למצוא סדר בכאוס.

אנחנו הסכמנו לרוב החוקים הללו, למרות שאנחנו לא אחראיים עליהם, ולמרות שלא באמת בדקנו אותם.
חלקם אכן שימושיים. אבל רבים מהם גם לא מדויקים, לא מציאותיים או לא ניתנים למימוש.
הם עלולים לכבול אותנו כמו זבוב מאחורי זכוכית – ללא יכולת לראות מעבר לרקמת החלום שעוטפת אותנו.

ההסכמים הכי מזיקים מביניהם הם אלו שאומרים ש”אתה כפי שאתה אף פעם לא תהיה מספיק”.
שאנחנו כל הזמן נופלים מאידיאל גחמני כלשהו.
התוצאה? ההסכמים שיצרנו, ביודעין או שלא ביודעין, הם המקור הבסיסי לסבל ולמאבק בחיינו.
וגרוע מכך, הם הופכים אותנו למקור של סבל בעולם שסביבנו.

ובכל זאת, אנחנו נאחזים בהם.
חלקית בגלל שאנחנו לא מודעים לעד כמה הם שרירותיים. חלקית בגלל שאין לנו שום אלטרנטיבות.
והכי הרבה בגלל שהם גורמים לנו להרגיש בטוחים.
ובטחון, גם כזה שמביא איתו סבל, מרגיש טוב יותר מאשר לזרוק את העולם שלנו לתוך כאוס.

זה אפשרי להתעורר.

אפשרי להתעורר מהחלום הזה. אפשרי לתכנת מחדש את המציאות שלנו ללא המאבק הבלתי פוסק, ללא הסבל.

בשביל זה עלינו לשלוט היטב ב 3 מיומנויות:

1. מודעות – לראות את החלום ואת האשליות שבו כפי שהם.
2. מחילה – לקבל את השלכות החלום בעצמך ובאחרים.
3. פעולה – פירוק ועיצוב החלום שלך ושל אחרים מחדש לבחירתך.

זה המצב שמתואר בתור “התעוררות”.

המסע מתחיל עם מודעות.

רק לקרוא ולהבין את האמיתות הנ”ל זה צעד ראשון לחופש.
אבל כל מודעות שמרגישים עכשיו – תתפוגג די מהר.
במקום להתעלות מעל החלום ולעבוד עליו, בקרוב תשקעו בחזרה ותשאבו לתוכו.
ייתכן שכבר ברגע שתסיימו לקרוא את המאמר הזה.

שיפור היכולת שלנו לשמר מצב מוגבר של מודעות הוא השער היחיד האמיתי להארה.

נתיבים רבים מובילים למצבים כאלה של תודעה מוגברת.
תפילה וצום הן דרכים נפוצות ברוב הדתות.
הבודהה הניח דרך ברורה של מדיטציה ומיינדפולנס.
שאמאנים (בין היתר) שיכללו את דרכם עם מסורת מבוססת צמחים ש”מזרזת” את המסע דרך מצבי תודעה משתנים.

בכל דרך שתבחרו, אי אפשר להפריז בחשיבותו של אימון התודעה ב”התעוררות”.
זהו תנאי מוקדם לכל מה שאחריו.

מודעות מובילה למחילה.

עם מודעות והבנה באה המחילה.
מחילה וסליחה על העבר שלנו ועל ה”כישלונות” המתמשכים מול הסכמים שאנו עדיין מקיימים.
סליחה על כך שגרמנו לעצמנו ולסובבים אותנו לסבול על סמך אשליות אלו.
סליחה על הסבל שאחרים גורמים כתוצאה מאשליותיהם.

המחילה הזו, הקבלה הבלתי מותנית הזו, היא לב ליבה של אהבה אמיתית, אוניברסלית.
העברת הרעיון היחיד הזה לבדו, דרך חלון מודעות שנפתח בקפידה, היא אולי הניצחון הגדול ביותר של ארבע ההסכמות.
אחיזה בו, אפילו לרגע, תרים משקל כבד מהכתפיים שלך. משקל שאולי כבר מזמן שכחת שאתה נושא.

לא תצליח לעמוד בציפיות שלך; וכך גם אחרים.
אתה תעשה טעויות; כפי שיעשו גם אחרים.
אבל להיות בן אדם זה מסובך. כולנו תוצרי האשליות המרכיבות את המציאות שלנו.
להכיר במציאות הזו, לקבל את המציאות שלך ולסלוח לעצמך ולאחרים – “כי הם לא יודעים מה הם עושים”.

מסליחה מגיע הכוח לפעולה.

הסליחה פותחת את המרחב, האנרגיה והכוח הדרושים כדי לעצב מחדש את המציאות שלך על ידי:

1. מניעת השתרשות הסכמים חדשים, לא רצויים.
2. ביטול הסכמים ישנים ומזיקים שכבר קיימים.
3. תכנות הסכמים חדשים שמבטלים לאט לאט את הסבל.

לשם כך, רואיז מציע ארבעה הסכמים חדשים לעשות עם עצמך היום:

1. היה ללא דופי במילה שלך.
2. אל תיקח שום דבר באופן אישי.
3. אל תניח הנחות.
4. תמיד עשה כמיטב יכולתך.

ארבעה ההסכמות:

1 – היה ללא דופי עם המילה שלך.

מילים חזקות יותר ממה שאנו מבינים, הן אבני הבניין של תוויות, מושגים ואמונות.
כדי להימנע מיצירת אשליות חדשות ומזיקות, היה שמרני ביותר כשאתה משתמש בהן על עצמך או על אחרים.
תרגל לומר רק את מה שאתה מתכוון ולהתכוון רק למה שאתה אומר. אם יש לך ספק, אל תגיד כלום.

2 – אל תיקח שום דבר באופן אישי.

זכור שהמילים והמעשים של אחרים הם תוצרים של המציאות האשלייתית שלהם.
תודה שאם היית חולק את אותה מציאות לא היית יודע טוב יותר מאשר לפעול ולדבר בדיוק באותו האופן.
כשחמושים בידע הזה: לא צריך לקחת שום דבר באופן אישי.
זה ינטרל את כוחם של המילים והפעולות של אחרים להשפיע עליך.

3 – אל תניח הנחות.

למרות שאנו יודעים שרוב ההנחות חסרות בסיס, לעתים קרובות אנו עדיין נותנים להן את המשקל של הסכמים מלאים.
התוצאה? הפרת ציפיות חד-צדדיות היא מקור עיקרי לאי הבנה וסבל בכל רמות החיים.
תהיה מודע והיזהר מהנטייה הטבעית שלך להניח דברים על עצמך, על אחרים ועל העולם שסביבך.
במקום זאת, הסתכל והקשב ללא תוויות או שיפוט. תהיה עם אומץ לשאול שאלות ולבקש הבהרות.
ותזכור, כשמישהו או משהו מפתיע אותך – הכשל הוא לא שלו, אלא שלך.

4 – תמיד עשה כמיטב יכולתך.

תמיד תעשה את הטוב ביותר שאתה יכול. תחייה עם המקסימום האפשרי בכל רגע.
אל תדאג לגבי אם המיטב שלך עכשיו זהה או טוב יותר מהמיטב שלך אתמול, או אפילו לפני חמש דקות.
במקום זאת, קבל שהמיטב שלך ישתנה מרגע לרגע – בהתאם לתנאים בתוכך ובסביבתך.
עכשיו, עשה מה שאתה יכול, עם מה שיש לך, מהמקום בו אתה נמצא – אתה לא יכול לבקש מעצמך יותר מזה.

ממיטב ציטוטי הספר “ארבע ההסכמות”:

“מה שלא יקרה מסביבך, אל תיקח את זה אישית. שום דבר ממה שאחרים עושים הוא בגללך. הכל הוא בגלל עצמם”.

“אם אחרים אומרים לנו משהו אנחנו מניחים הנחות, ואם הם לא אומרים לנו משהו אנחנו מניחים הנחות
כדי למלא את הצורך שלנו לדעת ולהחליף את הצורך לתקשר איתם.
גם אם אנחנו שומעים משהו, ולא מבינים, אנחנו מניחים הנחות על מה זה אומר ואז מאמינים להנחות האלה.
אנחנו מניחים כל מיני הנחות כי אין לנו אומץ לשאול שאלות”.

“לא אתן יותר לאף אחד לתמרן את המוח שלי ולשלוט בחיי בשם האהבה”.

“כל אדם הוא אמן. חלום חייך הוא ליצור אמנות יפה”.

“אם אתה חי בחלום העבר, אתה לא נהנה ממה שקורה עכשיו, כי תמיד תרצה שזה יהיה שונה ממה שהוא.
אין זמן להתגעגע לאף אחד או לשום דבר כי אתה חי עכשיו.
לא ליהנות ממה שקורה עכשיו זה לחיות בעבר ולהיות רק חצי בחיים. זה מוביל לרחמים עצמיים, סבל ודמעות”.

“מצא את האומץ לשאול שאלות ולהביע את מה שאתה באמת רוצה.
תקשר עם אחרים בצורה ברורה ככל האפשר כדי למנוע אי הבנות, עצב ודרמה”.

“יש כמות עצומה של חופש שמגיעה אליך כשאתה לא לוקח שום דבר באופן אישי.”

—