אני זוכרת איך ב 2012, כשהייתי בקורס אימון אישי,
וכבר באחד השיעורים הראשונים דיברנו על אומנות ההקשבה.
מה זאת הקשבה פעילה, פאסיבית, מרוכזת בעצמי או באחר,
הקשבה מועילה ומעמיקה או שטחית.
ועצם ההבנה והמודעות לסוגי ההקשבה השונים כבר הפילה אסימונים.
הייתי רגילה (כמו הרוב) להקשיב דרך פילטר פנימי –
איך זה קשור אלי ואיך אוכל לעזור ולפתור את הבעיה.
הבנתי שזה לאו דווקא מה שהכי משרת את הצד השני,
וגם אני בעצמי לא הייתי רוצה שיקשיבו לי באופן כזה.
רק להבין את זה כבר עשה שינוי משמעותי.
איך כן היינו רוצה שיקשיבו לנו?
עם אמפתיה, חמלה, בעיקר הרבה הבנה והכלה.
ורק לבסוף – אם נבקש בעצמנו – פתרונות, אבל בהחלט לא חובה.
על מנת להיות בהקשבה אפקטיבית וטובה, יש 2 עקרונות בסיסיים:
1. מודעות: להיות במודעות לעצמנו, בתשומת לב – איך אני מקשיבה כרגע.
מה המחשבות שלי. איך הייתי רוצה שיקשיבו לי.
להחזיר באופן מודע ויזום את ההקשבה למקום של הבנה, ובכוונה להמנע מלתת פתרונות.
לשקף את הנאמר, להראות שמבינים, להתמקד בזה.
2. תרגול: ככל שנתרגל יותר את סעיף 1, כך זה יבוא לנו ביותר קלות וטבעיות.
כמו כמעט כל דבר בחיים – גם כאן זאת יכולת נרכשת, והיא תתפתח תוך כדי תרגול.
~
אחד הדברים שעוזרים לי להישאר בהקשבה הוא התובנה:
שמה שיש לי להגיד – אני כבר יודעת גם ככה,
אבל מה שיש לצד השני להגיד – עדיין לא ידוע לי,
ולכן הרבה יותר שווה להקשיב לו ולשאול שאלות.
~
דבר נוסף שעוזר בהקשבה מועילה הוא הבנה של סגנונות התקשורת השונים.
לבדוק מה סגנון התקשורת שלנו ולנסות לזהות מה של הצד השני בשיחה,
ובכך להבין עוד יותר טוב מה תהיה דרך התקשורת הטובה ביותר בינינו.
לעשיית מבחן לזיהוי סגנון תקשורת:
4 סגנונות תקשורת – תומך, מקדם, מניע ומנתח