נושא הוויתור יכול לעלות לאורך כל שלב בחיים.
בין אם זה מערכות יחסים עם בן/בת זוג, עם חברים,
בין אם זה מתי לוותר על איזשהו פרויקט או על לימודים או על עבודה
או משהו שעושים אותו בעסק או על העסק עצמו, זה נושא די חשוב.
בעצם כשאנחנו חושבים מתי לוותר, השאלה היא אם אני רוצה לוותר כי אני פוחד,
כי אני לא רוצה לצאת מאזור הנוחות, כי זה קשה לי מדי,
או שאני רוצה לוותר כי זה כבר לא נכון לי, כי המקום הזה לא נכון לי יותר,
להיות עם האדם הזה לא נכון לי יותר, הפרויקט הזה כבר לא נכון לי.
https://www.youtube.com/watch?v=PzUvqdIHpcw?rel=0
איך יודעים להבדיל מתי רוצים לוותר כי זה לא נכון לנו
ומתי זה פשוט כי קשה לנו ואין לנו כוח להתמודד עם כל הדבר הזה,
למרות שזה יכול ממש לעשות לנו טוב אם אנחנו נתמיד שם.
איך יודעים להבדיל בין שני הדברים האלה?
יש כל מיני שאלות שאפשר לשאול וטכניקות שאפשר לעבוד איתן.
היום אתמקד על טכניקה אחת מסוימת שעובדת מאוד יפה לי וגם לרוב האנשים שאני עובדת איתם.
הטכניקה היא בעצם להקשיב לגוף שלנו בהקשר לנושא הזה.
מה זה אומר? קודם כל, מתחילים מלעצום עיניים.
כי כשאנחנו עוצמים עיניים, אנחנו הרבה יותר מחוברים לעצמנו, פחות רואים את הסביבה, יותר בפנים.
לוקחים נשימה עמוקה, שמים יד על בית החזה קרוב ללב,
לוקחים עוד נשימה ובעצם ככה ממש כמה שניות רק נושמים לעומק, שזה לרוב,
גם בכלליות אנחנו לא עושים.
זה עוזר לנו כבר להיכנס לגוף ולהתחבר לעצמנו.
ואז מביאים לתוך החשיבה את שתי האופציות הקיימות.
מה קורה כשאני חושב כן להמשיך עם זה?
להמשיך עם המערכת יחסים, עם הפרויקט, עם העבודה,
מה התחושה בגוף עם זה?
“אני הולך להמשיך עם זה גם מחר, מחרתיים, עוד חודש”.
האם יש תחושה כלשהי של התרחבות,
של אוויר? תחושה של תקווה, של טוב?
או שיש תחושה של הצטמצמות, אולי משהו בבטן שמרגיש לא כל-כך טוב, תחושה פחות טובה.
אנחנו שמים לב לתחושה שלנו ממש פיזית בגוף עם הדבר הזה.
כמובן שבאופן טבעי אם זאת תחושה של התרחבות, זה כנראה נכון לנו.
נכון לנו להמשיך בכל זאת.
אם התחושה היא של הצטמצמות
ומשהו שם לא יושב כמו שצריך,
אז כדאי לבדוק את הנושא הזה.
יכול להיות שעדיף לנו לא להמשיך, יכול להיות שעדיף לעשות שינוי.
עכשיו, זה לאו דווקא אומר להיפרד או להתפטר או לעזוב את הפרויקט או כל דבר אחר,
זה יכול להגיד, לעשות שינוי בקיים, לראות מה עוד אפשרי שם.
מה שכן, כנראה שהמקום שאנחנו נמצאים בו כרגע הוא לא בדיוק הכי טוב עבורנו.
ואז גם נבדוק עם האופציה השנייה איך זה מרגיש,
כשאנחנו כן מוותרים על זה, לא ממשיכים עם זה.
איך זה מרגיש? אולי שם יש הצטמצמות? אולי שם זה לא מרגיש טוב? או להפך?
אולי כשאנחנו חושבים כן לוותר, פתאום יש תחושה של אוויר שנכנס ושל התרחבות?
אז אנחנו נמצאים עם שתי האופציות האלה בעצימת עיניים,
יד על בית החזה, נושמים ושמים לב איך זה מרגיש כשאנחנו חושבים עליהם.
והשלב ב’ הוא לראות אם אנחנו מסוגלים בכלל לדמיין,
לעשות ויזואליזציה של העתיד שלנו עבור שתי האופציות האלה.
האם כשאנחנו ממשיכים עם הפרויקט, עם מערכת היחסים, עם כל דבר,
אנחנו רואים שם עתיד, אנחנו רואים איזשהו עתיד שטוב לנו בו,
שאנחנו רוצים להגיע אליו. אם כן, מעולה.
אם אנחנו לא מצליחים לראות שם עתיד כזה,
זאת אחת האינדיקציות החזקות לכך שיש כאן איזושהי בעיתיות ועלינו לעשות שינוי.
אז זאת הטכניקה שאני עובדת איתה גם עבור עצמי, גם עבור המתאמנים,
לרוב זה באמת עובד מאוד יפה.
וגם אם עדיין זה לא מספיק שם סוגר את הפינות,
יש עוד טכניקות נוספות שאפשר אחר כך עוד להשתמש בהן.
אז אם יש לכם נושא כזה ואתם לא מצליחים כרגע לפתור אותו לבד,
אני ממש מזמינה אתכם לפנות אליי לשיחה ונוכל לעבוד על זה ביחד.
