יש שאלה שכמעט תמיד מגיעה ברגעי מעבר: מי אני בלי זה?
בלי התפקיד שנגמר. בלי הילדים שעזבו את הבית. בלי מערכת היחסים, העבודה, העיר. ומשם הדרך קצרה לשאלה ששואלים בלילה מול המסך: איך למצוא את עצמי?
רוב האנשים מנסים לענות עליה בחפירה. עוד סדנה, עוד מבחן אישיות, עוד ניסיון להגיע ל”אני האמיתי” שמחכה איפשהו מתחת לכל השכבות, שלם ומוגמר.
אבל כאן נכנסת הבעיה.
ב 2013 פורסם בכתב העת Science מחקר של ג’ורדי קואידבך, דניאל גילברט וטימותי וילסון, על יותר מ-19,000 אנשים בגילאי 18 עד 68.
בכל גיל, האנשים הרגישו שהם השתנו מאוד בעשור האחרון.
ובכל גיל, הם היו בטוחים שבעשור הבא הם ישתנו רק מעט.
בני 20, בני 40, בני 60. כולם הרגישו שעכשיו, סוף סוף, הם הגיעו לגרסה הסופית של עצמם.
החוקרים קראו לזה “אשליית סוף ההיסטוריה”.
וזה בדיוק המלכוד של החיפוש. אנחנו מחפשים גרסה סופית, כשבפועל אנחנו באמצע שינוי. הגרסה הקודמת כבר צרה, והבאה עוד לא שורטטה.
💡 לא מוצאים את עצמנו כמו שמוצאים מפתחות שאבדו. מגלים את עצמנו תוך כדי שאנחנו נעשים.
התרגיל: מבט לעשור
לכן התרגיל הזה לא שואל “מי אני באמת?”. הוא מסתכל על הזמן משני הכיוונים, ומחפש את מה שמחבר ביניהם.
קחו מחברת ועט, וחצי שעה שקטה.
1. אחורה: מה השתנה בי?
כתבו מי הייתם לפני עשר שנים. מה היה חשוב לכם, ממה פחדתם, על מה בזבזתם אנרגיה, מה חשבתם על עצמכם.
עכשיו סמנו את מה שהשתנה, גם אם בשקט (למשל: “פעם היה לי חשוב מה יגידו, היום פחות”, “פעם לא העזתי לבקש עזרה”).
השלב הזה מחזיר הוכחה פשוטה: כבר השתניתם, הרבה. ותשתנו שוב.
2. מה נשאר: מה ליווה אותי לאורך כל הדרך?
עכשיו חפשו את מה שלא השתנה. איכות שהייתה שם כבר בילדות, ערך שחזר בכל החלטה חשובה, דבר שתמיד חזרתם אליו (למשל: “תמיד הייתי זה שמארגן את כולם”, “תמיד הייתי צריכה זמן לבד כדי ליצור”).
זה ה”עצמי” שאפשר לסמוך עליו. לא תשובה מוגמרת, אלא חוט.
3. קדימה: לאן אני רוצה שזה יגדל?
אם ברור לי שאשתנה בעשור הבא לפחות כמו שהשתניתי בעשור הקודם, איזה שינוי הייתי רוצה לבחור, במקום לחכות שיקרה לי?
וכאן מתמקדים בקטן: מה הצעד הכי קטן שאפשר לעשות השבוע כדי לתת לחוט משלב 2 מקום בחיים של היום?
הרבה פעמים, השלב השני הוא הכי מפתיע. אנשים מגלים שמה שהם קוראים לו “איבדתי את עצמי” הוא בעצם חוט ישן שפשוט לא קיבל מקום כבר הרבה זמן. כתבתי על ההתרחקות השקטה הזאת במאמר חזרה הביתה לעצמנו.
ובשלב השלישי, היזהרו מהמהפכה. הרצון “להמציא את עצמי מחדש” בבת אחת, עם תאריך חגיגי ושינוי של הכול, נוטה להתפרק אחרי כמה שבועות, כמו שכתבתי במאמר על “האני החדש”. צעד אחד קטן, באמצע שבוע רגיל, מחזיק הרבה יותר.
אתם לא תקועים כי איבדתם את עצמכם.
אתם באמצע הפרק הבא, ומותר להשתתף בכתיבה שלו.
ואם גם אחרי התרגיל משהו ממשיך למשוך אתכם בחזרה לגרסה הישנה, לרוב הסיבה עמוקה יותר מחוסר ידיעה.
בוובינר “משרטוט למציאות” נעשה את זה יחד: להפסיק לחיות לפי התסריט שכתבו לנו אחרים, ולהתחיל לשרטט את שלנו. ההשתתפות ללא עלות, אך מותנית בהרשמה מראש.
