אני מניחה שכשמתחילים להתעניין בנושא של מודעות עצמית – זאת כבר חצי מהדרך לשם.
במנזר בודהיסטי אחד העקרונות המנחים הוא ששליטה עצמית זה הכח הכי גדול של האדם.
ואיך מגיעים לשליטה עצמית? קודם כל, על ידי פיתוח מודעות עצמית.
אז בואו נדבר איך אפשר להתחיל עם זה ואיך אפשר לפתח את המודעות העצמית.
ואני רוצה להסתמך על ספר מצוין, “לחשוב מהר, לחשוב לאט” מאת דניאל כהנמן,
ששם הוא מתאר שיש בנו 2 מערכות.
מערכת מספר 1 ומערכת מספר 2,
כשמערכת מספר 1 היא מוח הבסיסי ומערכת מספר 2 האינטליגנציה.
וברגע שנדע לזהות ולהפריד בין הקולות השונים האלה שבתוכנו,
זאת כבר הרמה הכי ראשונה וחשובה למודעות עצמית.
אז בואו נבין מה זה המערכות האלה.
מערכת מספר 1 זאת התגובה הראשונית לכל מה שקורה.
אז אם לדוגמה מישהו אומר משהו שאני לא אוהבת, לא מסכימה איתו,
מערכת מספר 1 תהיה הראשונה שתעלה:
“מה? אני לא מסכימה עם זה! על מה אתה מדבר בכלל?”
זאת תגובה אוטומטית בתוך הרגע. זה כן יכול להיות שימושי לפעמים כשהסכנה היא ממשית ומיידית.
אם מישהו שולף סכין ואנחנו נבהלים ובורחים, זאת מערכת מספר 1, היא הישרדותית, אבולוציונית,
נועדה לשמור ולהגן עלינו.
העניין הוא שהיום בעולם המודרני, זה באמת לרוב מופעל במקרים שהם הרבה פחות
מסוכנים או מאיימים על החיים שלנו, כמו:
אם פוגעים לנו באגו ואז אנחנו מתחילים להתגונן או להצטדק, לפעמים לא לצורך.
או כשאנחנו פתאום מפחדים מדברים שהם לא באמת מאיימים על החיים,
כמו ללכת לריאיון עבודה או לעשות משהו שאנחנו רוצים, לקחת איזשהו סיכון קטן.
כל מיני דברים שאנחנו עוצרים את עצמנו לפעמים לעשות או שאנחנו עם אגו פגוע מגיבים.
אז למערכת מספר 1 אפשר להתייחס כאל המוח הבסיסי, הוא בנוי מהתניות, התגובות האלה מותנות,
בעצם כל האלמנטים האוטומטיים שנמצאים שם זה מתוך איזשהם הרגלים ודברים חוזרים
שכל הזמן אנחנו שחזרנו בתוך החיים.
מערכת מספר 2 היא יותר כמו האינטליגנציה.
אפשר לדמות את זה לילד והורה, כשמערכת מספר 1 זה הילד ומספר 2 זה ההורה.
הילד רוצה הכל מיד, הוא חסר סבלנות, הוא מגיב במהירות, הוא מגיב ישר כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה.
וההורה לעומת זאת, הוא יותר מחושב, הוא חושב על הטווח הארוך,
הוא רואה את התמונה הגדולה יותר, הוא יותר יודע מה הילד רוצה וצריך ומה יותר נכון עבורו, גם בטווח יותר רחוק.
רק להתחיל מזה ולהיות מסוגל להבחין בין הקולות השונים בתוכנו, זה מקום נהדר להתחיל ממנו את המודעות העצמית.
כי האתגר הגדול ביותר הוא שרובנו לא יודעים למה אנחנו מקשיבים, שיש יותר מקול אחד בתוכנו.
ואז רק להבין את זה ולחצות את הקו הזה, זה כבר צעד ענק.
כי עכשיו לפחות אתה יכול לנסות להבדיל בין מה שאתה שומע ולקבל החלטות טובות יותר לעתיד.
זה היה ממש הבסיס למודעות עצמית, להבחין בין המוח הבסיסי לאינטליגנציה,
לדעת מה עולה מתי, כשיש תגובה שהיא אוטומטית ואחר כך יש חשיבה שאפשר יותר לחשוב לטווח הארוך,
יש את הילד, את ההורה.
נקודות לחשוב עליהן.
****
עוד רעיון לפיתוח מודעות עצמית:
לנהל יומן אישי לרישום יומי של תובנות מאותו היום.
סגור לתגובות.