הרגע “שברת” את הילד שלך! כל הכבוד!

אב חד הורי ובלוגר דן פירס כתב מאמר עמוק ומרגש על תפקיד האב בחינוך הילד, ואנחנו תרגמנו אותו עבורכם:

אבות, תפסיקו “לשבור” את ילדכם. בבקשה.

הרגשתי צורך עז לכתוב על כך לאחר מה שראיתי היום בחנות.
אנא סלחו לי מראש על הטון במאמר, אבל אחרת לא הייתי מסוגל – אני מלא בעצב ובכעס.
אנא, קראו את המאמר עד סופו – אני יודע שהוא די ארוך,
אבל את זה צריך להגיד ואת זה צריך לשתף.

היום, כשעמדתי עם בני בתור בחנות, ראיתי מלפנינו אב עם בנו בן כשש.
הילד שאל בזהירות את האב האם הוא יכול לקנות לו גלידה בדרכם הביתה.
האב הביט בו מלמעלה ונבח עליו שלא יפריע לו, שיעמוד ליד הקיר ושיהיה בשקט.
הילד ישר נבל ונצמד לקיר.

התור שלנו התקדם קצת, אז הילד ניגש שוב לאב, תוך שהוא שר בשקט איזשהו שיר ילדים.
נראה שהוא כבר שכח מהתפרצות הזעם שנפלה עליו לפני מספר דקות.
אך האב הסתובב וכעס על הילד על הרעש. הילד נרתע ממנו ונצמד שוב לקיר.

אני הייתי מבולבל לחלוטין.
איך האדם הזה לא רואה את מה שראיתי אני?
איך הוא לא יכל לראות את היצור המקסים הזה בצל שלו?
למה הוא, בלי לחשוב אפילו שנייה, מוציא את כל השמחה מהילד שלו?
למה הוא לא מעריך את הזמן הקצר, בו הוא יכול להיות הכל עבור בנו?

נשארנו שלושה בתור, והילד שוב עזב את הקיר וניגש לאביו.
האב יצא מהתור בחריפות, תפס אותו עם ידיו בכתפיים ומחץ כך שהילד התכווץ מכאב:
“אם אשמע עוד צליל אחד או שתזוז מהקיר – בבית אתה תקבל ממני!”,
הילד שוב נבלע בקיר ויותר לא זז ולא השמיע הגה.
פניו הילדותיות פתאום נהיו אפרוריות והפסיקו להביע רגשות.
הוא היה שבור. האב לא רצה להתעסק איתו, ולשבור ילד – זו שיטת ה”חינוך” הכי קלה.

ואח”כ אנחנו מתפלאים למה ילדים גדלים להיות “שבורים”.

אני אהיה חד.
אנשים רבים רואים איך אני מתקשר עם בני ומרעיפים עלי שבחים
על כך שאני אוהב את בני יותר משאבות אחרים אוהבים את ילדיהם.
לכל הרוחות! את זה אני לא מבין, וכנראה לא אבין לעולם.
לאהוב את הבן, לחנך אותו, לשחק איתו – אלו משימות שיכולים להתמודד איתם לא רק סופר-אבות.
זה בכוחו של כל אב. תמיד. ללא יוצא מן הכלל. אין בי שום דבר מיוחד.
אני – אבא, שאוהב את הילד שלו ואעשה הכל למען הרווחה שלו, למען בטחונו ובריאותו.
אני אעדיף לקבל אגרוף לפנים או פטיש על האצבע, מאשר להשפיל או “להעמיד במקום” את בני.

אני רחוק מלהיות אבא אידאלי.
אבל, לכל הרוחות, אני מספיק טוב על מנת לגרום לבני להבין שבכל קושי בחיים הוא יכול להרגיש שהוא למעלה.
למה? כי אני מבין איזו השפעה יש לאבא על חיי בנו ורמת הבטחון שלו בעצמו.
אני מבין שכל מה שאי פעם אעשה או אגיד לבני, יספג על ידו כמו עם ספוג – לטובה או לרעה.
אני לא מבין רק דבר אחד – איך אבות אחרים לא מבינים את זה?!

אבות! האם פניכם מוארות כשאתם רואים את ילדכם בבקרים או כשאתם חוזרים מהעבודה?
האם אתם מבינים שהערכים המוסריים של ילדכם נבנים לחלוטין ממה שהם רואים על פניכם?

האם אתם מבינים שילד חושב על עצמו את מה שאתם אומרים עליו?

שאנשים לעתים קרובות מתחילים להתאים את עצמם לתגיות ששמים עליהם?
כמה פעמים אתם אומרים לילד: “זה הדבר הכי מטופש ששמעתי”,
“זה המעשה הכי לא הגיוני שאפשר לעשות”?
אתם מאמינים בכך שהילד שלכם – אידיוט? כי הוא כבר האמין.
כל הכבוד! תחשבו על כך.

אבות! האם אתם באמת חושבים שמישהו יאמין בכך
שאתם לא יכולים להתנתק ל 20 דקות מהמחשב או מהטלוויזיה, כדי לשחק עם הילד?
האם אתם לא מבינים שרמת האמון של ילדים להוריהם תהיה לגמרי תלויה
באם הם משחקים איתם ועד כמה הם מעורבים בתוך המשחק?
האם אתם קולטים מה הנזק הנגרם לילדים כשאתם לא משחקים איתם כל יום?

אתם חושבים שמישהו יקנה את התירוץ הטיפשי והזול על כך שכעס לפעמים
או אפילו לעתים הכרחי במהלך החינוך?
אתם מבינים שכעס הוא בעקרון תמיד – רגש של אנשים שרוצים לשלוט באחרים,
אבל לא מסוגלים לשלוט בעצמם?
האם אתם יודעים שקיימים ספרים מדהימים וקורסים שלמים שיכולים ללמד אותכם יותר?
והכי חשוב – האם אתם שמים לב כמה מהר הילד נשבר או יוצא משליטה כשהכעס שולט במשפחה?

אתם כל כך התקשחתם והפסקתם להרגיש את נפש הילד,
שאתם אפילו לא מרגישים עצובים כשהם נרעדים או מתכווצים בנוכחותכם?
האם זה באמת הדבר היחיד שאתם רוצים מהם? שהם יצייתו לכם ויפחדו מכם?

אבות האם אתם לא מודעים לכוחה של נגיעה?
אתם לא מבינים איזה קשר נוצר כשאתם מלטפים ילד על גבו או בטנו כשמשכיבים לישון?
תתעוררו אבות! הנשמות הייחודיות והיקרות הללו נתונות לדאגה שלכם ומרגישות הכל באופן מאוד חזק.
כל מה שתאמרו או לא תאמרו להם, יבוא לידי ביטוי ביכולות שלהם, בהצלחה ובאושר בהמשך חייהם.

האם אתם לא מבינים שילדים יעשו טעויות, הרבה טעויות?

האם אתם לא מודעים לנזק שאתם גורמים כשפעם אחר פעם אתם קוטלים את הילד על טעות או חוסר הצלחה במשהו?
אתם מבינים בכלל עד כמה זה קל להשפיל ילד?
בערך כמו להגיד “מה עשית, מפגר?!” או “אידיוט, כמה פעמים אפשר להגיד לך… “

תרשו לי לשאול:
האם יצא לכם להביט בעיניים מלאות בדמעות של הורים שהילד שלהם הרגע מת?

לי יצא.

האם בכיתם פעם בהלוויה של ילד?

אני בכיתי.

ואני מתפלל לאלוהים שאף אחד לעולם לא יצטרך לעבור את זה.

אבות! הגיע הזמן להגיד לילדים שאתם אוהבים אותם. ולהגיד את זה כל הזמן.
הגיע הזמן לשמוח מה 20 אלף שאלות שלהם ביום ומהחוסר יכולת שלהם לעשות הכל במהירות שהיינו רוצים.
מהבעות הפנים שלהם ומהמילים שנאמרו לא נכון.
זמן לשמוח מכל מה שמהווים הילדים שלנו…

הגיע הזמן לשאול את עצמך: “מה אני יכול לעשות על מנת להיות אבא טוב?”

לעשות סדר בעדיפויות. ובאמת להיות אבא טוב.

זה הזמן להראות מדוגמה אישית לבנים איך צריך להתייחס לאשה,
לבת להראות, לאיזה יחס היא צריכה לצפות מגבר.
הזמן להביע רוחב לב, חמלה ורגישות. זה הזמן להראות מדוגמה אישית, ולא ממילים,
להראות לילדים מה זה אורח חיים בריא, תפקידים מגדריים, נורמות חברתיות נכונות.
הזמן להבין שתגיות בסגנון “טום-בוי” לבנות או “מה אתה מתנהג כמו ילדה” לבנים – זה לא נורמלי.
לילדים יש את הדעה וההעדפה שלהם ואין צורך להלביש עליהם סטראוטיפים.

אבות! דברו יותר ברכות עם בנכם. דברו יותר ברוגע עם בנותכם.
מה אתם רוצים עבור ילדכם? שבבית הספר לא יהיו לו לא חברים ולא כבוד עצמי?
או שהוא יבחר לנשיא הכתה וירגיש שמגיע לו יותר?
האם אנחנו לא רואים שלתת לילדים להבין זאת – נמצא בשליטתנו?
האם אנו לא מודעים שאנו יכולים לתת לילדינו כלים להישרדות חברתית?

והאם אנו לא רואים איזו השפעה יש לנו על ילדים כשאנו אומרים שאנו מאמינים בדבר אחד ועושים דבר אחר?
כשאנו עוזרים כל כך מעט לילדים לעשות בחירות,
לשתף בפתיחות את נקודת מבטם ולחיות על פי העקרונות שלהם?
לא תפקידנו להגיד לילדים מה לחשוב.
אבל אנחנו יכולים לעזור להם לחשוב נכון. ואם נעשה זאת,
נוכל לא לדאוג יותר לגבי מה הם יבחרו לעצמם ועד כמה החלטיים יהיו בבחירתם.
אדם נאמן לעקרונותיו כל חייו, ולעקרונות של אחרים – רק עד הרגע שהוא נכווה מהם.

לכל הרוחות אבות!

לכל ילד יש זכות מולדת לבקש גלידה ולא להיות מושפל על כך.

לכל ילד יש זכות מולדת לבקש גלידה ולא להתכווץ בגלל זה בפינה,
בגלל שהאדם שהיה צריך להיות הגיבור שלו, הוא למעשה אדם מאוד קטן ועלוב.
לכל ילד יש זכות מולדת להיות מאושר, לצחוק, להינות ולשחק.
למה אתם לא מרשים להם את זה? לכל ילד בעולם יש זכות לאבא שקודם חושב ואז מדבר;
אבא שמבין איזה כח גדול ניתן לו – לעצב חיים של אדם אחר;
אבא שאוהב את הילד שלו יותר מאשר את הטלויזיה ואת המשחקים;
אבא שאוהב את הילד שלו יותר מאת החפצים שלו;
אבא שאוהב את הילד שלו יותר מאשר את הזמן שלו. כל ילד ראוי לאבא גיבור.

יכול להיות, שהאמת בכך, שלא כל האבות ראויים לילדיהם.

יכול להיות, שהאמת בכך, שאבות רבים הם לא אבות כלל.

אני מתנצל על החדות שבדברי.
כנראה, שחלק ממני מרגיש פחדן על כך שלא אמרתי כלום לאותו אדם בחנות.
שזאת תהיה הכפרה שלי.
אולי חלק ממני מרגיש שאם לפחות אבא אחד יקרא את המאמר הזה ויחליט להיות טוב יותר,
אם חיים של לפחות ילד אחד יהיו מעט יותר קלים, כי מילותיי נגעו באביו,
אז כל שנייה מהזמן שהשקעתי בכתיבת המאמר, הייתה לא לחינם.

~

ספר ילדים לקידום חשיבה חיובית:
פילוני – על אומץ, יופי פנימי וראיית הטוב