אנשים מאושרים לא מעניינים אף אחד, אפילו לא את הפסיכיאטרים.
ראשית, אנשים מאושרים לא ניתן להוציא מהכלים.
הם עובדים על חופש אישי ויודעים לא להתבייש מעצמם.
אומרים להם: “הטוסיק שלך שמן, אי אפשר ללכת ככה ברחוב,
וגם המכנס לא אופנתי והאודם הזה לא מתאים לעונה”.
והם ברוגע הולכים במכנסיים לא אופנתיים ועוד מזיזים את התחת השמן הזה בזמן הליכה.
כי הם יודעים, ש 99% מהאנשים לא מתעניינים בגודל התחת של אחרים.
ואלו שכן מודאגים מזה, סובלים לא בגלל שתחת,
אודם או מכנס של מישהו אחר נוראיים, אלא בגלל שהם אוהבים לסבול.
שנית, אנשים מאושרים לא אוסרים שום דבר על אף אחד.
אחרים רוצים לאכול חמאה – הם יאחלו בתיאבון.
החברות לא רוצות להרגיל את הילד לסיר לילה מאז שנולד – בבקשה, העיקר שיגדל בריא.
הבת של השכנים רוצה לצבוע את השיער בכל צבעי הקשת – לא ברור, אבל מעניין.
הם לא רוצים לאסור על סרטים, מוזיקה, ספרים, כי הם לא מפריעים להם לחיות.
הם יודעים שתמיד יש את הדרך הנוחה: לא לקרוא, לא לראות, לא להתווכח, לא להוכיח.
לא לעשות טראומה לתודעה שלהם, לא לבזבז זמן על אלו שלא על אותו גל איתם.
הכל בחיים שלנו אפשר לכבות. ואם לא לכבות, אז להעביר ערוץ.
שלישית, אנשים מאושרים אף פעם לא מחכים לכלום.
הם לא מאמינים שמחר יהיה טוב יותר מאשר היום, אם הם לא יעשו משהו בשביל זה.
אנשים מאושרים רואים את המצב בצורה אובייקטיבית וערנית,
ומבינים על מה הם יכולים להשפיע ועל מה לא.
על הפסקת חשמל נניח או על מזג האוויר הם לא יכולים להשפיע,
אבל הם יכולים לנסוע למקום אחר, להדליק נרות, להיות עם חברים שאצליהם אפשר להתארח.
רביעית, אנשים מאושרים תמיד חברים של אנשים אינטליגנטיים ונעימים.
כי בסביבתם כולם כאלה. הם לא צריכים חברות “מכוערות” כדי להראות טוב יותר,
הם לא צריכים חברים “טיפשים” כדי לצחוק עליהם.
הם צוחקים רק על עצמם, כי יודעים שצחוק משחרר תסביכים,
והופך את הפחדים לקטנים-קטנים, ונותן יותר כוחות.
חמישית, אנשים מאושרים לא חייבים להתחתן בגיל 27, כי כולם התחתנו והם לא.
ולעשות קריירה עד גיל 30, כמו אצל הבן של החברה הכי טובה של אמא – לא חייבים.
אלא צריך מאהבה, וצריך לעסוק במה שנותן חשמל לקצות האצבעות של הידיים,
וצריך לחפש פתרון לאותן בעיות שמרתקות,
ולעשות את מה שהחליטו עבור עצמם ולא מה שנאמר להם.
שישית, אנשים מאושרים לא צריכים הרבה.
הם שלמים עם העשייה שלהם, ובסדר עם כך שהם לא כוכבי הוליווד,
לא זמרים, לא מליונרים, לא ציירים או דוגמנים בינלאומיים.
הם בוחרים לעצמם קורסים במשחק, או מוצאים מורה לפיתוח קול, לומדים לצייר או לפסל.
הם מתגברים על פחד ויוצאים לבמה לקרוא שירה אישית,
שרים בקריוקי, מציירים, מחליקים על הקרח.
פשוט כי הם אוהבים מוזיקה, אומנות, ספורט ותאטרון ורוצים לעשות את זה טוב.
שביעית, אנשים מאושרים לא רואים אויבים באנשים אחרים.
הם יודעים שהעולם גדול ובעולם הזה חיים 8 מיליארד בני אדם.
ואין דבר כזה שכל ה 8 מיליארד האלה ישנאו אותך. ואין דבר כזה שכולם יאהבו אותך.
אנשים מאושרים יודעים שמאחורי כל הקונפליקטים האידאולוגיים, התרבותיים,
הגזעיים והדתיים עומדים פוליטיקאים.
ואילו האנשים המאושרים מושיטים את היד ואומרים “בוא נהיה חברים” לאנשים מאושרים אחרים.
שמינית, אנשים מאושרים מאמינים בעצמם.
לא אכפת להם שמישהו קיבל פרס,
מישהו התחתן, מישהו אסף מליון עוקבים בבלוג שלו.
הם הולכים לעסוק בדברים שלהם. הם יודעים מה הם עושים ובשביל מה.
וברשימה שלהם אין סעיף “להכניס להלם את השכנה” או “נקמה לאקס”.
הם עושים את מה שהם אוהבים, מה שהם מקבלים ממנו הנאה.
תשיעית, לאנשים מאושרים תמיד הכל פשוט.
רוב האנשים חושבים שאם בחיים אין משבר, אין סבל, אין התגברות,
אז לא חיית ולא הבנת את החיים.
אנשים מאושרים פשוט פותרים את אתגרי היומיום.
פשוט מרוויחים כסף. פשוט הולכים לרופא. פשוט עושים שיפוץ.
פשוט מתקנים או זורקים את מה שכבר לא ניתן לתקן.
זה לא מבטל את אתגרי החיים, את הכשלונות ואת המטרות שלא הושגו.
אבל זה אומר, שכל עוד אנו חיים, אנחנו יכולים להמציא חוקים משלנו,
ויש לנו יכולת להתמודד עם כל מה שמגיע.
עשירית, אנשים מאושרים כנים עם עצמם.
הם מכירים את כל השדונים בראש שלהם לפי שם,
מכירים את הביוגרפיה שלהם ויודעים במה השדונים האלה יכולים להיות מועילים.
אנשים מאושרים מעניינים קודם כל עבור עצמם. ורק אחר כך עבור אחרים.
אנשים מאושרים משנים את העולם בכל יום למקום טוב יותר.
קודם את העולם הקטן שלהם, ואחר כך מצטרפים אליהם עוד אנשים,
ויחד הם בונים את ההיסטוריה.
אלו שלא פוחדים להגיד “לא”, אלו שלא סובלים חוסר צדק,
אלו שלא משאירים בצד את החלשים ולא מקנאים בחזקים,
אלא שפשוט חיים באושר.
~
בהשראת ילנה פסטרנק
~
לקבלת תכני התפתחות והשראה נוספים
בקבוצת וואטסאפ שקטה:
הרשמה לקבוצת הוואטסאפ של אימון יצירתי
