למה אנשים שמבטיחים לעצמם שינוי ביומולדת כמעט תמיד נכשלים?
ב 2014, צוותי חוקרים של כלכלה התנהגותית בארה”ב, פרסמו תוצאות שהפתיעו אפילו אותם.
הם ניתחו מיליוני פעולות של אנשים בפלטפורמות של מטרות אישיות, לימודים, כושר וחיסכון.
לא רק את ההצהרות, אלא גם את ההתנהגות שלהם בפועל.
מה שהם ראו חזר על עצמו בעקביות:
ביום הולדת,
בראש השנה,
ביום ראשון,
בתחילת חודש,
יש קפיצה חדה בכמות האנשים שמציבים מטרות.
ואז, כמה שבועות אחר כך, יש קריסה. לא האטה, אלא נטישה.
אנשים נעלמים, מפסיקים לעקוב, מפסיקים לנסות.
החוקרים קראו לזה: The Fresh Start Effect – אפקט ההתחלה החדשה.
הרעיון פשוט – אנחנו אוהבים נקודות זמן שמרגישות כמו דף חדש,
הן יוצרות תחושת ניקיון פסיכולוגי.
“מה שהיה היה. עכשיו מתחילים אחרת.”
אבל כאן נכנסת הבעיה.
כדי שהתחלה תרגיש באמת חדשה, המח חייב לייצר הפרדה,
אני הישן מול אני החדש.
וברגע הזה, בלי לשים לב, אנחנו מייצרים חוזה פנימי מסוכן.
האני החדש אמור להיות ממושמע יותר, רגוע יותר, מחובר יותר.
האני הישן הוא זה שנכשל, התעייף, נשבר.
וזה מחזיק, אבל רק עד הרגע הראשון שבו משהו קטן משתבש:
פספסתם אימון,
צעקתם על אדם יקר,
יום לחוץ בעבודה,
אכילה רגשית בערב.
וברגע הזה, במקום תיקון עדין, קורה משהו אוטומטי –
המח לא אומר “לא נורא, זאת סטייה קלה”, הוא אומר “אה. חזרנו לאני הישן”.
וכשהזהות הישנה חוזרת, המוטיבציה מתרסקת.
כי מה הטעם להמשיך אם חזרנו לאני הישן?
מה שמעניין הוא שאנשים שכן הצליחו בשינוי לאורך זמן, לא עשו התחלה חגיגית.
הם התחילו באמצע שבוע, באמצע עומס, באמצע חיים לא מסודרים.
בלי הכרזה, בלי טקס, בלי הבטחה לעצמם שמהיום הכל אחרת.
הם פשוט המשיכו מנקודה לא מושלמת.
הם לא פירקו את הזהות, אלא הם הרחיבו אותה.
הם לא מנסים להיות אנשים חדשים. הם אותם האנשים, פשוט עושים בחירה אחת טובה יותר כרגע.
המחקרים הראו ששינוי מחזיק הרבה יותר כשאין נתק חד בין מי שהייתי לבין מי שאני רוצה להיות.
שינוי מחזיק כשיש רצף, גם אם הוא מבולגן.
וזאת אחת האשליות הגדולות בהתפתחות אישית.
אנחנו חושבים שאנחנו צריכים התחלה חזקה, סמלית.
אבל מה שאנחנו באמת צריכים, זאת הסכמה להמשיך גם כשזה לא נראה טוב.
אז אל תחכו ליום ראשון.
תתחילו עכשיו, עקום, בקטן, באמצע השבוע. זה הדבר הכי טוב שתעשו לעצמכם.
