קרדיט: דן וינברג. תורגם ונערך ע”י אימון יצירתי.
נאמר לנו לא לטייל ע”י הקרובים ביותר אלינו.
ע”י הורינו עם הכוונות הטובות, ודודנו ודודתנו.
ע”י חברינו הטובים ביותר.
ע”י אלו שאנו אוהבים, וע”י אלו שאוהבים אותנו חזרה.
נאמר לנו לא לטייל ע”י אלו שרוצים שנשאר.
נאמר לנו לא לטייל ע”י מי שכלל לא אכפת לנו מהם.
ע”י הבוס שאכפת לו יותר מהלו”ז של חודש הבא מאשר מחלומותייך.
ע”י בעל הדירה שלא רוצה לחפש מישהו חדש.
נאמר לנו לא לטייל ע”י אלו שנגרום להם חוסר נוחות.
נאמר לנו לא לטייל ע”י לוחות השנה שלנו.
ע”י החתונה שתהיה חודש הבא.
ע”י תקופת החגים לאחר מכן.
ע”י יום ההולדת של אמא.
ע”י הדבר הזה שחבר שלך עושה בכל שנה ואתה לעולם לא מפספס.
ע”י פרק הסיום של הסדרה שאתה אוהב.
נאמר לנו לא לטייל, מכיוון שנאמר לנו שיש יותר מדי לעשות.
נאמר לנו לא לטייל ע”י חשבון הבנק שלנו.
ע”י כרטיס האשראי, החשבונות.
ע”י עלות הדלק על הרכב שעוד לא סיימנו לשלם עבורו.
ע”י עלות הלימודים.
נאמר לנו לא לטייל, מכיוון שאנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמינו.
נאמר לנו לא לטייל ע”י הטלוויזיה.
ע”י התמונות של הקיצוניים שמנופפים בנשק ולובשים שחור.
ע”י הסיפורים על מחלות, מלחמות וילדים שאבדו.
נאמר לנו שמדינות אחרות הן לא בטוחות.
נאמר לנו שתיירים הם מטרות.
נאמר לנו להישאר בפנים ולשים מנעולים גדולים על הדלתות.
נאמר לנו לא לטייל, כשאנו לא בוטחים באנשים אחרים.
נאמר לנו לא לטייל ע”י החרדה החברתית.
ע”י הפחד שיש לנו ואנו לא יכולים להסביר.
ע”י חוסר הרצון לבלות 12 שעות ליד זר במטוס.
ע”י חוסר הרצון לישון בחדר עם אנשים שמעולם לא פגשת.
כי מה אם הם ירצו לדבר ולא יהיה לך מה להגיד?
או מה אם הם לא ירצו לדבר ותהיה כל הזמן לבד?
ומה אם תפנה לא נכון ותלך לאיבוד במדינה זרה,
ומה אם, ומה אם, ומה אם, ומה אם…
נאמר לנו לא לטייל כשאנו לא בוטחים בעצמינו.
ובכל זאת, אנחנו מטיילים.
גם כשכל העולם נותן לנו סיבות למה לא, אנו עושים את זה בכל זאת.
וכשאנו מתחילים לטייל, משהו מוזר קורה.
אנו בוטחים בעצמינו.
אנו בוחרים שפחד וחוסר בטחון לא ישלטו על חיינו.
לוויין גרטסקי יש פחד טיסה.
אבל אם הוא לא היה בוטח בעצמו כדי לעלות למטוס 100 פעמים בשנה,
הוא לא היה שחקן ההוקי הטוב ביותר בכל הזמנים.
אנו בוטחים באחרים.
אנו בוחרים לא לתת למדיה לשכנע אותנו שהאנושות רעה.
האנושות לא רעה; פשוט נתנו לרעים את אור הזרקורים.
בכל העולם פגשתי אנשים חברותיים שגאים במדינות שלהם.
אנשים שיתנו לך הכוונה או המלצות איפה לבקר. כל מה שצריך הוא לבקש.
אנו קונים פחות.
אנו בוחרים למצוא ערך בדברים שלא צריך לקנות אותם.
בכל פעם שאני חוזר מטיול אני מוצא את עצמי תורם בגדים ישנים או מוצא דרך חדשה כלשהי להקטנת הרכוש שלי.
זה משחרר. אצטט מהסרט “מועדון קרב”: הדברים שבבעלותך, לבסוף נהיים הבעלים שלך.”
אנו נהיים פחות עסוקים.
אנו בוחרים לשמור את הזמן על מנת לטייל, לחלום ולחיות.
זה לא אומר שהיומולדת של אמא שלך או החתונה של החבר לא חשובים לך.
אבל אם אתה מחכה ללו”ז פנוי לפני ההרפתקה הבאה שלך, אתה יכול להמתין כל חייך.
אנו דואגים פחות.
אנו בוחרים לחיות את חיינו, ולא את החיים שאחרים רוצים עבורנו.
לכולם יש את נקודת המבט שלהם, והם ירצו משהו אחר עבורך.
בזמן שכל מטייל צריך לדעת מתי להגיד כן, הוא גם צריך לדעת מתי להגיד לא.
וכשאנו חוזרים הביתה מהטיולים שלנו, אנו אוהבים יותר.
מכיוון שאין שום דבר שמשתווה לטיול שיראה מה היה לך לפני שעזבת.
***
כדאי לנהל יומן אישי של תובנות במהלך הטיול וגם לאחריו על מנת לשמר אותן עבור עצמינו.
סגור לתגובות.