זה לא הם. זה איך שאנחנו מרגישים לידם.
לא צריך הוכחה. לא חייבת להיות העלבה ישירה או פגיעה בוטה.
לפעמים, הכי קשה לזהות אנשים שמרחיקים אותנו מעצמנו, דווקא כשהם עטופים בחיוך, מחמאה או עזרה.
כי הבעיה היא לא “מה הם עשו”
הבעיה היא איך אנחנו מרגישים לידם.
אם יוצאים משיחה בתחושת כיווץ, עם ספקות בעצמנו, מותשים רגשית – זה סימן.
גם אם הכל נראה “נחמד” על פני השטח.
גם אם אין דוגמה ברורה להסביר למה.
זה המדד האמיתי:
איך אנחנו מרגישים אחרי מפגש עם מישהו – זה מה שקובע.
לא המילים, לא הכוונות, לא המסכות, רק מה שקורה לנו בפנים.
ולפעמים, דווקא בגלל ש”הם נחמדים”, אנחנו מתחילים לפקפק בעצמנו:
- אולי אנחנו סתם רגישים מדי
- אולי אנחנו לא מפרשים נכון
- אולי הבעיה בנו
אבל כשמפקפקים שוב ושוב בתחושות שלנו – זה סימן שהקשר הזה לא מיטיב איתנו.
סימנים שקטים לריחוק רגשי
הרעלה רגשית לא חייבת להיראות כמו פגיעה בוטה.
לעיתים היא מורכבת ממחוות קטנות, הערות, או טון שמרגיש בסדר לרוב הסביבה, אבל לנו הוא גורם להתכווץ.
אלו סימנים שקטים שחשוב לשים לב אליהם:
- יוצאים מהשיחה מותשים או מבולבלים, למרות שהכל נראה “בסדר” מבחוץ.
- מרגישים צורך להסביר את עצמנו שוב ושוב, כאילו אף פעם לא מבינים אותנו.
- התחושה שלנו לא מקבלת מקום, אלא ישר מקבלת עצה, ביקורת או זלזול עדין.
- הבדיחות כמעט תמיד באות על חשבוננו, וזה מצטבר עם הזמן.
- אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו: “למה זה מרגיש לא נעים, אם הם כל כך נחמדים?”.
- כשאנחנו משתפים בשמחה או הצלחה, אנחנו נתקלים בהקטנה, השוואה או שקט שלא מתאים לסיטואציה.
- מרגישים שדווקא לידם, אנחנו הופכים להיות אנשים זהירים, מתנצלים ופחות אותנטיים.
הדינמיקה הזו חמקמקה, כי היא לא בהכרח נובעת מכוונה רעה.
ולכן היא כל כך מבלבלת, כי אם אין “כוונה רעה”, אנחנו נוטים להסביר לעצמנו שזה “בטח בראש שלנו”.
אבל אם אנחנו שמים לב שהמפגשים האלו חוזרים על עצמם ומשאירים אותנו מותשים, זה סימן שהגיע הזמן לעצור ולהקשיב לעצמנו.
מה אפשר לעשות כשמרגישים שמשהו לא בריא?
- לזהות ולהקשיב לעצמנו
הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא לתת לגיטימציה לתחושות שלנו.
אם משהו בנו מתכווץ שוב ושוב ליד מישהו – זה מדד.
לא צריך לחכות לדרמה כדי לשים גבול או לשנות דינמיקה.
- לשקול מרחק רך
אפשר ליצור מרחק גם בלי להיכנס לעימות:
להמעיט בשיחות, להימנע ממפגשים לא הכרחיים, להפנות את הזמן והאנרגיה למערכות יחסים שמזינות אותנו.
לא צריך לתקשר את זה דרמטית, מספיק להסכים עם עצמנו שזה נכון לנו.
- לשנות תגובה
לפעמים שינוי קטן בתגובה משנה את כל הדינמיקה:
למשל, כשמישהו מקטין אותנו דרך בדיחה או עצה שלא התבקשה, אפשר לומר בשקט ובבהירות:
“אני מעריך את הכוונה, אבל מה שאני צריך עכשיו זה רק הקשבה”.
או
“אני לא מרגיש בנוח עם ההערה הזו”.
משפט כזה לא בא להאשים, אלא להחזיר לנו את הגבול שלנו.
- לטפח קשרים שמחזקים אותנו
לשים לב איפה אנחנו יוצאים משיחות בהירים, שמחים, נינוחים, ולתת יותר מקום לאנשים האלה בחיינו.
מערכות יחסים מיטיבות מזכירות לנו מי אנחנו באמת ומאפשרות לנו להרגיש בבית בתוכנו.
- לזכור שזה בסדר לבחור בעצמנו
אנחנו לא צריכים הצדקה כבדה כדי להתרחק ממי שלא מיטיב איתנו.
מספיק שזה לא מרגיש נכון.
הבחירה לשמור על עצמנו היא לא אנוכית – היא חיונית.
להרגיש בבית עם עצמנו
בסוף, המטרה היא לא לזהות “אנשים רעילים” ולהילחם בהם,
אלא לזהות איפה ואצל מי אנחנו מאבדים את החיבור לעצמנו.
ולבחור, בעדינות ובאומץ, להחזיר לעצמנו את המקום שלנו.
אנחנו לא צריכים להרגיש אשמה על זה שמשהו לא מרגיש נכון.
ולא חייבים הסברים ארוכים או ריבים גדולים.
מספיק שנקשיב לתחושה הפנימית שאומרת:
“אני רוצה לשמור על מה שחשוב לי, ועל מי שאני.”
