נכתב ע”י בוב פרקס. תרגום ועריכה: אימון יצירתי
לאחרונה הייתי עד לשיחה בין אם לבתה ברגעיהן האחרונים יחד בשדה התעופה,
בזמן שקראו לטיסה של הבת.
הן התחבקו בעומדן ליד שער היציאה והאם אמרה:
“אני מאחלת שיהיה לך מספיק.”
הבת ענתה:
“אמא, החיים שלנו יחד היו יותר ממספיק. אהבתך היא כל מה שאי פעם הייתי צריכה.
גם אני מאחלת שיהיה לך מספיק אמא”.
הן נישקו זו את זו והבת עזבה.
האם ניגשה לחלון לידו ישבתי. ראיתי שהיא רוצה לבכות.
ניסיתי לא להטריד את פרטיותה אבל היא הזמינה אותי בשאלה:
“אמרת פעם להתראות למישהו בידיעה שזה יהיה לתמיד?”,
“כן”, עניתי. “תסלחי לי על השאלה אבל למה זו פרידה לתמיד?”,
“אני זקנה והיא גרה כל כך רחוק.
יש לי אתגרים לפניי והמציאות היא שהנסיעה הבאה שלה לכאן תהיה להלוויה שלי”, היא אמרה.
“כשנפרדת שמעתי שאמרת, “אני מאחלת שיהיה לך מספיק”. אפשר לשאול מה זה אומר?”
היא החלה לחייך, “זו ברכה שעברה אצלנו בין הדורות. הורי נהגו לומר כך לכל אחד.”
היא עצרה לרגע והביטה למעלה כמנסה להיזכר בפרטים וחייכה אף יותר.
“כשאמרנו ‘אני מאחלת לך מספיק’ רצינו שלאדם השני יהיו חיים מלאים במספיק דברים טובים על מנת לקיים אותם.”
ואז כשהיא מסתובבת אלי, היא שיתפה את המילים הבאות מתוך זכרונה:
“אני מאחלת לך מספיק שמש על מנת לשמור על גישתך בהירה.
אני מאחלת לך מספיק גשם על מנת להעריך את השמש יותר.
אני מאחלת לך מספיק אושר על מנת לשמור על החיות שבנפשך.
אני מאחלת לך מספיק כאב על מנת שרגעי האושר הקטנים בחיים יראו גדולים בהרבה.
אני מאחלת לך מספיק רווח על מנת לספק את צרכיך ורצונותיך.
אני מאחלת לך מספיק אבידה על מנת להעריך את כל מה שיש לך.
אני מאחלת לך מספיק “שלום-ים” על מנת שתוכל לשרוד את הפרידה האחרונה.”
ואז היא החלה לבכות והלכה.
אומרים שלוקח דקה למצוא אדם מיוחד. שעה להעריך אותו. יום לאהוב אותו.
ואז חיים שלמים לשכוח אותו.
