היכן תרצה להיות היום,
בעוד שנה?
השאלה די טריקית,
ולא כל כך פשוטה.
רבים לא ידעו מה לענות,
יגידו “זה לא אני”,
“החיים זה יומיומי”,
יגידו שאין בכלל מה לתכנן,
הרי גם המחר איננו וודאי.
יגידו שאין כאן שום זרימה,
שזה לא מאפשר חופשיות ותנועה.
רבים יתחמקו,
יתנו תשובה מצחיקה,
תשובה לקונית ללא חשיבה.
רבים גם יענו בתאוריות וחוקים,
או יפתחו את פילוסופיית החיים.
וכל זאת ללא נתינת מחשבה
על התשובה האמיתית שלהם לשאלה.
היכן תהיה בעוד שנה?
מה תעשה ואיך תרצה שזה יראה?
כל התשובות שאינן ישירות
מפחד נובעות, מתוך רצון לא לענות.
כי מה יקרה אם אכן תענה?
אם תשב ותחשוב, תעמיק בתוך זה?
מה יקרה אם תדע פתאום את התשובה –
היכן אתה רוצה להיות היום, עוד שנה?
הרי שאז תיווצר התחייבות,
ואם זו תשובה שתתן לאדם,
אז המחויבות גם כלפיו
וזה יותר מחויב.
ואז תצטרך לקחת אחריות,
על מעשייך ועל חייך וזה לא דבר פשוט.
אך חשוב שתזכור,
כל אדם שאי פעם הצליח יכל לענות
על מה הוא ירצה שיקרה עוד שנה,
הוא ידע להתחייב מול עצמו והסביבה.
הוא לקח אחריות והוא לא וויתר,
וגם ידע בדרך לשנות מסלול ולהתגמש.
כי להחליט על מטרה לא אומר לסגור את עצמך
זה אומר לבנות כוונה,
ובדרך אליה תגלה כל כך הרבה
שאולי המטרה בסוף תשתנה,
אך מה שחשוב לזכור
שדבר מזה לא יקרה לולא המטרה שם מראש לא תהיה.
