סיפור מרגש על ילד, אמא, חשמלית וטוב לב של זרים

סיפור אישי ששיתף אולג צ’רני ברשת, תרגום ועריכה: אימון יצירתי.

הייתי אצל אמא בן יחיד.

היא התחתנה מאוחר והרופאים אסרו עליה ללדת.
לרופאים אמא לא הקשיבה,
לקחה סיכון ומשכה עד החודש השישי ורק אז הלכה לייעוץ לאשה.

הייתי ילד רצוי במשפחה.

סבא וסבתא, אבא ואפילו האחות החורגת תמיד היו סביבי ודאגו לי,
ואמא בכלל הייתה צמודה לבנה היחיד.
אמא התחילה לעבוד מאוד מוקדם,
ולפני העבודה הייתה צריכה להסיע אותי לגן הילדים “דובקי”.
כדי להספיק לעבודה אמא לקחה את האוטובוס והחשמלית הראשונים,
בהם נהגו נהגים קבועים.
היינו יוצאים מהחשמלית, היא הייתה מלווה אותי עד שער גן הילדים,
העבירה לגננת, רצה לתחנה ו… חיכתה לחשמלית הבאה.

לאחר מספר איחורים נתנו לה אזהרת פיטורים בעבודה,

ובגלל שחיינו כמו כולם, מאוד צנוע, ורק המשכורת של אבא לא יכלה להספיק לנו,
אז אמא בלב כבד מצאה פתרון:
לשחרר אותי לבד, ילד בן 3, בתחנה, בתקווה שאגיע לבד מהחשמלית עד שער הגן.

הכל הצליח לנו מהפעם הראשונה,
למרות שהשניות הללו עבורה היו הארוכות והמפחידות בחייה.
היא התרוצצה בחשמלית החצי ריקה כדי לראות אם נכנסתי בשער,
או שאני עוד מזדחל עטוף במעיל גדול עם צעיף, מגפיים וכובע.

לאחר כמה זמן אמא פתאום שמה לב שהחשמלית
מתחילה לצאת מהתחנה מאוד לאט ולהאיץ רק כשהייתי נכנס בשער.
ככה נמשך במשך כל 3 השנים בהם הלכתי לגן.
אמא לא יכלה, וגם לא ניסתה למצוא הסבר לתופעה המוזרה הזאת.
העיקר, שהלב שלה היה רגוע בשבילי.

הכל התבהר רק לאחר מספר שנים,

כשהתחלתי ללכת לבית הספר.
נסעתי עם אמא לעבודה שלה, ופתאום נהגת החשמלית קראה אלי:
“היי ילדון! כל כך גדלת! זוכר איך ליווינו אותך יחד עם אמא עד הגן… ?”

עברו הרבה שנים, אך בכל פעם שאני עובר ליד תחנת “דובקי”,
אני נזכר באפיזודה הקטנה הזאת מחיי,
ועל הלב נהיה קצת יותר חם מטוב הלב של האשה הזאת,
שבכל יום, עשתה מעשה אחד טוב,
רק בלהאט מעט חשמלית שלמה למען שלוותו של אדם שכלל לא הכירה.

~

ספר ילדים לקידום חשיבה חיובית:
פילוני – על אומץ, יופי פנימי וראיית הטוב