זהות עצמית בהקשר של התפתחות וצמיחה

בואו נדבר על זהות עצמית בהקשר של התפתחות וצמיחה.

אתחיל מסיפור אישי קטן עוד מימי התיכון שלי.
בתיכון הייתי ילדה די מופנמת, סגורה, ביישנית,
היה לי את מעגל החברות הקרוב אליי ולא יותר מדי מעבר לזה.
ובנוסף לזה, הייתי תולעת ספרים די רצינית.
אצל ההורים שלי בסלון היה ארון ספרים מקיר לקיר, מהרצפה עד התקרה והייתי קוראת הרפתקאות ורומנים.
באיזשהו שלב הגעתי לספר של דייל קארנגי, “כיצד תרכוש ידידים והשפעה”, אחד הספרים המוכרים שלו.
והתחלתי לקרוא. זה היה מאוד שונה מכל שאר הספרים שקראתי,
זה בעצם היה הספר הראשון שקשור להתפתחות אישית, ליצירת מציאות והשפעה.

זה היה מאוד מעניין עבורי. היו שם כלים ושיטות ממש פרקטיות ליישם ולשימוש.
אז אמרתי לעצמי: “אוקיי, אני אנסה ליישם את זה בבית הספר ונראה מה קורה”.
הגעתי לבית ספר עם הכלים והשיטות, שכללו כיצד להגיב לאנשים, מה להגיד, איך להתנהג, איך להסתכל.
והתחלתי לנסות.
ומה שקרה למען האמת, זה שמהרגע הראשון שהתחלתי עם זה, היה לזה אפקט מיידי.
זה ממש התחיל לשנות את התגובה של אנשים כלפיי, וזה יכל לעשות שינוי בתוך המציאות שלי כפי שהיא.

ואז נבהלתי.

זה מאוד הבהיל והפחיד אותי ופשוט סגרתי את הספר ושמתי אותו במקום, לא המשכתי לקרוא וגם הפסקתי ליישם.
כי בעצם הרגשתי שיש בזה משהו מניפולטיבי, שזאת לא אני, שזאת לא האותנטיות שלי ואיפה הייחודית שלי ומי שאני,
אם אני משתמשת בכלים ושיטות מתוך ספר וזה מה שיוצר את התגובה ואת המציאות.
אז כמה שנים לא קראתי ספרים בסגנון, עד שאחר כך חזרתי לזה ועשיתי את זה ממקום הרבה יותר נכון.

ובעצם היום בדיעבד כשאני מסתכלת על זה, אני מבינה כמה דברים:

1. כמה זה חשוב ליישם במציאות את מה שקוראים עליו
ולראות איך מרגישים עם זה ואיך זה נראה ואיך התגובה ואיך זה משפיע.

2. עד כמה שינויים, אפילו קטנים, בהתנהגות שלנו,
במה שאנחנו עושים, יכולים ליצור עבורנו מציאות אחרת.

3. אפשר לאזן.

כלומר, כן, יש כל מיני כלים ושיטות ולמידה שאפשר לעשות,
ויש אותנו – את הייחוד שלנו, את האותנטיות ואת מי שאנחנו
ובמקום להיות או להיסגר ולהיתקע בתוך האותנטיות הזאת ולא להתפתח מעבר לזה,
או להיות רק עם הכלים והשיטות, יש את הבאמצע.

יש לקחת את הכלים והשיטות ולהתאים אותם אלינו, להתאים אותם כן לתוך הייחוד שלנו, לראות מה נכון לנו,
איך אנחנו מתחברים אולי לחלקים שקיימים בנו, אבל באופן חדש, מגלים על עצמנו דברים חדשים.
אז בתור בני נוער, באמת כל הנושא של זהות עצמית זה נושא די רגיש, זה מאוד בבנייה שם.
העניין הוא שככל שמתבגרים, לעתים זה עדיין נשאר.
התנהגויות מסוימות, תכונות מסוימות שלא מקדמות והמחשבה שאני לא רוצה לשנות את זה גם,
למרות שאני רואה שזה תוקע ולא מקדם אותי, כי זה מי שאני.

משפטים שיוצא לי לשמוע:

“ככה אני, “זה מי שאני”,
“אני רוצה שאנשים יאהבו אותי כפי שאני, עם החסרונות שבי, כי זה הייחוד שלי”.
או “אני חסר טקט”, אוקיי, אז מה, לפעמים זה מצחיק.
או “אני מפונקת”, אז מה? זה חמוד לפעמים.

עכשיו, יכול להיות שזה מצחיק לפעמים ויכול להיות שזה חמוד לפעמים,
ויכול להיות שיש מקומות שבהם זה משרת אותך, ועכשיו בוא נסתכל על המקומות שבהם זה לא,
איפה זה לא משרת אותך, איפה זה לא מקדם אותך ומה אתה יכול לעשות שם אחרת,
שעדיין תישאר בתוך הייחודיות והאותנטיות שלך, אבל עם כלים יותר טובים בשבילך לחיים.

משפט נוסף שאני שומעת בהקשר הזה, זה שלא מדובר כאן בתירוצים, אלא זה סיבות אמיתיות.
ומה שבאמת הכי מסוכן בתירוץ, זה שהוא מתבסס על משהו שהוא מאוד לגיטימי ואמיתי.
ואז זה ממשיך לתקוע אותנו.

השאלה היא איך למרות כל התירוצים וכביכול הסיבות האלה,
אנחנו עדיין עושים את העבודה ובכל זאת מתקדמים לחיים שהם יותר טובים עבורנו.
למעשה, התרגלנו להסתכל רק על צדדים מסוימים בנו. התרגלנו, זה היה מוכר, זה היה ידוע.
ובעצם קיימים עוד הרבה צדדים אחרים שהם גם כולם אנחנו ועדיין פשוט לא התחברנו לשם ולא ראינו את זה.

זה שנתחיל להתפתח, ללמוד, לצמוח, לרכוש הרגלים חדשים – לא אומר שנשנה את מי שאנחנו, נאבד את הייחוד שלנו.
להיפך, זה אומר שאנחנו נגלה דברים שכבר היו קיימים בנו ואנחנו נהיה עוד יותר עשירים בתכונות,
בדברים שאנחנו יכולים להביא לעולם.

לאו דזה אמר פעם:

,When I let go of what I am
I become what I might be

כלומר – כשאני משחרר את מי שאני, אני הופך למי שאני יכול להיות.