בואו נדבר קצת על ההבדל בין פסיכולוג, מאמן אישי ומנטור.
אני רואה לא מעט בלבול בנושא וחשוב לי להבהיר את זה.
אני רוצה להדגיש לפני שיש פסיכולוגים, מאמנים ומנטורים שונים, גישות ושיטות שונות,
שזה כן תלוי התהליך שעושים עם הבן אדם ומה נכון בתוך התהליך הזה.
ומה שאני אדבר עליו, זה מתווה כללי שקשור גם לשורשים של הלימודים עצמם ואיזשהם בסיסים.
מדובר בפסיכולוג קליני קלאסי, מאמן קלאסי, מנטור קלאסי והעקרונות הבסיסיים שם.
כשמבינים את זה, קל יותר אחר כך להבין את השיטות, הגישות והתהליכים שהתלבשו לתוך הזה.
אז בואו נתחיל.
אפרט במשפט קצר את ההבדלים, ככה שיהיו את העקרונות הבסיסיים ואחר כך נכנס לפרטים.
במשפט קצר:
פסיכולוג קליני מאבחן ומטפל באנשים עם הפרעה נפשית או מנטלית.
מאמן עובד עם אנשים בריאים על שיפור איכות החיים שלהם.
מנטור מייעץ ומדריך כיצד להגיע למקום שהוא עצמו כבר הגיע אליו.
עכשיו ניכנס יותר לפרטים.
חילקתי את ההבדלים לחמישה נושאים עיקריים שיהיה לנו יותר נוח:
1. הכשרה
2. סוג האנשים שעובדים איתם
3. משך הזמן שעובדים
4. ציר הזמן שעובדים עליו – עבר, הווה, עתיד
5. איך עובדים בפגישה עצמה.
נתחיל בהכשרה
הכשרה של פסיכולוג אורכת 7 שנים במוסד אקדמי ולפעמים אפילו יותר.
הכשרה של מאמן, אפשר לחלק אולי לשניים:
יש מאמנים שמוסמכים על ידי לשכת המאמנים בארץ,
במקרה כזה ההכשרה היא שנה וחצי, באחד מבתי הספר לאימון המוכרים בלשכה,
יש סטאז’ ואפשר לעשות עוד הכשרות ומקבלים את ההסמכה.
ויש מאמנים שלא מוסמכים בלשכה, גם הם לרוב אמורים ללמוד בין שנה לשנתיים,
בדרכים שונות – קורסים, יכול להיות שגם הם למדו בבית ספר לאימון, רק לא המשיכו להסמכה עצמה.
בעקרון מאמן טוב ממשיך ולומד כל הזמן בכל מיני דרכים וממשיך ומתפתח לאורך כל השנים.
ומנטור איננו חייב בשום הסמכה או הכשרה רשמית.
בעצם מנטור זה אדם שהצליח בתחומו, מומחה בתחומו, שחקן מצליח, זמר מצליח, ביזנסמן מצליח
ובאים ולומדים מההצלחה שלו.
סוג האנשים שעובדים איתם
רק פסיכולוג קליני מוסמך לעבוד עם אנשים עם הפרעה נפשית או מנטלית, דיכאון, OCD וכו’.
מאמן ומנטור עובדים עם אנשים בריאים.
כן יש אפשרות שאדם יעבוד גם עם פסיכולוג וגם עם מאמן או מנטור במקביל.
מאמן עובד עם אנשים שרוצים לעשות שינוי בחיים, רוצים לשנות את המצב המצוי ולהגיע למצב רצוי אחר.
ובעצם לשפר את איכות החיים שלהם.
ומנטור עובד עם אנשים שרוצים להיות כמוהו, להשיג את ההצלחה שהוא השיג.
כמה זמן עובדים
עם פסיכולוג קליני, לרוב עובדים שנים, זה תהליך ארוך שנמשך שנים.
עם מאמן לרוב זה תהליך שנמשך מספר חודשים, הוא הרבה יותר ממוקד.
וזה בדרך כלל בין 10 ל-15 פגישות, פעם בשבוע ואפשר אחר כך לחזור לעוד סשן של פגישות.
עם מנטור זה מאוד משתנה, זה יכול להיות כמה פגישות בודדות ויכול להיות גם כן כמה חודשים.
הכל תלוי בעד כמה הבן אדם הזה רוצה ללמוד מאותו מנטור.
ציר הזמן שעובדים עליו – עבר, הווה, עתיד
אפשר לעבוד עם כל אחד בכל אחד מהאזורים, אבל כן יש הכשרה ולימודים שיותר מוכוונים למקום מסוים.
אז עם פסיכולוג זה יותר מוכוון לעבר.
הבנת התנהגויות מסוימות כתוצאה מהעבר שלנו, ההבנה של מי שאנחנו עכשיו, איך נהיינו הבן אדם שנהיינו,
כתוצאה מהילדות, מהמערכת יחסים עם הדמות המרכזית שהיא ההורים לרוב.
אז עם פסיכולוג זה יכול להיות הרבה קשור לעבר.
עם מאמן מתמקדים לרוב על ההווה והעתיד, אגב גם מבחינת לימודים,
הפסיכולוג לומד הרבה לחקור את העבר והמאמן לומד הרבה איך לאבחן את ההווה והעתיד.
אז עם מאמן עובדים על המצוי ועל הרצוי ובונים כל אחד מהם ומה הדרך מפה לשם, צעדים ברורים.
אפשר מדי פעם להסתכל על העבר, אבל רק אם זה יכול לקדם אותנו בהווה ובעתיד.
ועם מנטור זה לא בדיוק עבר, הווה, עתיד, זה יותר בדיוק הצעדים בין ההווה לעתיד,
שהמנטור מייעץ איזה צעדים נכון לעשות.
איך עובדים בפגישה עצמה:
בניגוד לדעה הרווחת שמאמן אומר מה לעשות ודוחף אותך לעשות אולי משהו,
שזה אולי מתכניות ריאליטי, ששם זה מביא רייטינג.
אבל זה לא המצב, המצב הוא שמאמן ופסיכולוג עובדים באופן די דומה.
יש הרבה מאוד הקשבה פעילה, שזה אומר הקשבה ללא ביקורתיות,
שזוכרים את מה שנאמר, משקפים חזרה, שומעים את מה שלא נאמר,
שמים לב לשפת הגוף, לטון דיבור וגם יודעים לשאול את השאלות הנכונות.
אלברט איינשטיין אמר פעם שכל אחד יכול לתת תשובות,
אבל לדעת לשאול את השאלה הנכונה זאת הגאונות האמיתית
וזה באמת יכול להוביל לפריצות דרך.
עובדים גם עם דמיון מודרך ועם כל מיני כלים שמתבססים על כך
שהידע בעצם נמצא אצל האדם שהגיע אלינו.
גם אצל מאמן וגם אצל פסיכולוג. ואנחנו רק עוזרים לאדם הזה להוציא את הידע הזה החוצה.
אצל מנטור זה הפוך. הידע נמצא אצלו, אצל המנטור, ואנחנו באים ללמוד ממנו.
שם זה הייעוץ, ההכוונה, הטיפים, הקיצורי דרך.
למעשה באימון, זה אפילו נגד חוקי האימון הקלאסיים, להתחיל לתת טיפים ועצות
ולחלוק מניסיון חיים, שאגב זה יותר שיחות סלון, לחלוק מניסיון חיים ולתת עצות זה יותר ייעוץ,
זה לא אימון וזה לא טיפול פסיכולוגי.
עכשיו שדיברנו על ההבדלים, אני רוצה לציין עוד כמה דברים בנוגע לזה:
מנטור טוב גם ישלב יכולות של הקשבה, של העצמה, זה גם חשוב שם.
וטיפים ועצות וקיצורי דרך הם לרוב לא מספיקים על מנת באמת להגיע להצלחה,
אלא צריך את המיינדסט הנכון, את יכולת ההתמדה, את היכולת להתגבר על החששות והפחדים
שכל הזמן עולים, זה הדבר העיקרי לרוב.
מאמן יכול לשים את הכובע של המנטור לפעמים וזה קורה רק במידה והמתאמן אכן ביקש זאת,
הוא התייעץ, הוא רוצה עצה, והמאמן, אכן יש לו את הידע ואת היכולות ואת המומחיות בתחום הזה.
ואז ממש עושים בועה בתוך האימון: “אוקיי, אני חולק מהידע ומהניסיון שלי”,
ואחר כך חוזרים לשיחה אימונית –
עד כמה זה באמת מתחבר אליך, איך אתה מרגיש עם זה,
איך זה יכול להתאים לחיים שלך ואולי נתאים את זה קצת אחרת.
כלומר, הרוב זה השיחה האימונית, לא הייעוץ.
ועוד נקודה קטנה, קואצ’ר ומאמן זה אותו דבר. קואצ’ר זה באנגלית ומאמן זה בעברית.
~
לקבלת תכני התפתחות והשראה נוספים
בקבוצת וואטסאפ שקטה:
הרשמה לקבוצת הוואטסאפ של אימון יצירתי
~
אני מאמנת אישית ואפשר לעבוד איתי על קידום נושאים בחייכם:
