על שפת הנהר מצאתי ספר ישן,
מתוכו נפל פתק,
ונכתב בו כדלקמן:
שלום איש יקר.
שמח שגם אתה כאן עכשיו.
אני הייתי דייג וגם איש עסקים.
הייתי אהוב וגם בודד לעתים.
הרגשתי כאב והרגשתי שמחה.
קפצתי למים, וחזרתי ליבשה.
חשבתי שידעתי, ואז העזתי לשאול.
חשבתי שהבנתי, ואז המשכתי עוד לחקור.
בכיתי כמו ילד, צחקתי כמו שיכור.
ניסיתי לחוות ולטעום עד כמה שאני יכול.
שבעתי, רעבתי, איבדתי חשק, קיבלתי רצון.
טיילתי, נדדתי, החלפתי לא פעם מקום.
התיישבתי, בניתי, הקמתי משפחה.
עבדתי, עזבתי, בניתי חברה.
פרשתי וגרתי ביער בבקתה.
איבדתי את עצמי לרגע, ואז לתקופה.
לעתים גם מצאתי וזה היה כה נפלא.
מכל הדברים רק אחד היה יציב:
העשייה למען האחר תמיד הרגישה לי נעים.
זה היה הדבר היחיד שהביא הרגשה של שלמות.
ולכן גם אתה תשאיר את הפתק למען אחר שיקרא בו שוב.
