לתת לעצמך זמן,
זמן ומקום.
לנשום עמוק פנימה,
להישען לאחור.
להרגיש את הרגליים,
הידיים,
הגב,
לדמיין שאין זמן,
שהכל כאן נדם.
לעצום את העיניים,
לרוקן את הראש,
לנשום פעם נוספת
ולשחרר מחשבות.
לחוש את הלב,
פעימות בחזה,
לחבק מבפנים,
לתת לחום למלא
את הגוף והנפש
שצמאים לרגע הזה.
לשיתוף המאמר עם חברים:
באמצע שנות ה 90, במפעלים של טויוטה ביפן, קרה משהו שנראה אז כמעט לא הגיוני. פסי הייצור עבדו בקצב מטורף.
הכרת תודה. כמה מחקרים נעשו על זה, כמה הרצאות, כמה נכתב על זה. שזה משפר את איכות החיים, שחשוב לעשות
חמשת שלבי האבל רלוונטיים כשאדם קרוב אלינו נפטר, אבל לא רק. אבל יכול להיות על מערכת יחסים שנגמרה, עסק שנסגר,
לעולם אל תקריב את מי שאתה רק בגלל שלמישהו יש בעיה עם זה.
מחשבה 1 על “לתת לעצמך זמן, זמן ומקום | תובנות בחרוזים”
סגור לתגובות.