כל נבואות הזעם
נועדו לא להישמע,
כי האנושות הייתה אופטימית
כבר מהבריאה.
חווה אכלה מהתפוח
עם הרבה תקווה
ואדם הלך אחריה
ללא כל דאגה.
גם לאחר
שמגן עדן גורשו
ההחלטות מתוך אופטימיות
עדיין נעשו.
וגם היום, הרבה שנים אחרי,
האנושות יודעת שרק אופטימי זה עובד.
כל מהפכה החלה שם,
כל שינוי,
כל התחלה,
כל פעילות
ועשייה,
כל השרדות,
כל מטרה,
כל חלום,
כל השקעה.
הכל דורש תקווה,
וטוב שיש אותה,
כי אחרת
היינו תקועים במקום,
מפחדים מעצמינו
ומהפחד עצמו.
