להתיישב ללא מסך,
להניח את הראש,
להרגיש את ההווה
עוטף מכל מקום.
לעצום את העיניים,
לשחרר ולהרפות.
לתת למחשבות, לתהיות,
לרצונות, לשאלות,
לחלוף בלי לעצור.
לחייך קצת לעצמי,
להבין שגם זה הרי זמני.
לאהוב את הרגעי על כל יופיו הלא נצחי.
להרגיש כמה נפלא להיות נוכחת ושקטה,
מעצמי ליצור כוחות,
להשפיע ולהיות.
לשיתוף המאמר עם חברים:
בואו נדבר על זהות עצמית בהקשר של התפתחות וצמיחה. אתחיל מסיפור אישי קטן עוד מימי התיכון שלי. בתיכון הייתי ילדה
איך לזהות את הגבול שלך, להגיד אותו יפה, ולעמוד בו עם אהבה לעצמך ולאחרים? למה זה בכלל קשה אנחנו מבולבלים
נושא הוויתור יכול לעלות לאורך כל שלב בחיים. בין אם זה מערכות יחסים עם בן/בת זוג, עם חברים, בין אם
בין אם לדעתך אתה יכול ובין אם לדעתך אתה לא יכול אתה צודק. - הנרי פורד
