יש מילים שחלק מהאנשים לא אוהבים כמו: יעוד, חזון, מטרות, יעדים.
אולי זה נשמע ערטילאי מידי אולי אפילו מתנשא.
ודווקא אותם אנשים שיכולים להתחבר למילים האלה, יכולים לא לאהוב את המילה כישלון,
כי אין באמת כישלון יש רק למידה.
ואני אומרת את זה לא באופן ביקורתי או שיפוטי, כי בעצם זה עניין של חינוך, של תרבות.
של חינוך שאנחנו הענקנו או לא הענקנו לעצמנו.
תרבות שאנחנו הקפנו בה או לא הקפנו בה את עצמנו.
אין כאן נכון או לא נכון, אמת או שקר, מי צודק ומי טועה. זה לא שחור לבן, זאת השקפת עולם.
והדבר היחיד שמשנה כאן זה האם השקפת העולם הזאת משרתת אותנו או לא. זהו זה הדבר היחיד שמשנה.
לגבי כל רגש, מחשבה שיש לנו, האם הם משרתים אותנו אישית? האם זה מקדם אותנו? האם זה נותן לנו אנרגיה טובה?
אם כן, מעולה. בואו נמשיך עם זה.
אם לא, בואו נחשוב איך אפשר לשנות את זה. מה אפשר לחשוב שם אחרת.
במקום להציב סימני קריאה על דברים, אפשר להתחיל להציב יותר סימני שאלה.
יותר לבדוק את האוטומטים, לבדוק את הדברים שאנחנו בטוחים שהם נכונים, אז אולי לבדוק אותם שוב אם הם לא משרתים אותנו כבר.
כלומר, כן להתחיל לשאול יותר שאלות.
