מתחננת אליכם, אל תחיו “למען הילדים”!

מאמר עמוק ונוגע שמהווה תזכורת לכל ההורים, מהבלוגרית-פסיכולוגית אולגה וולייב,
על כך, שכשמעניקים אהבה לילד, צריך לא לשכוח את עצמך,
אחרת חוסר היכולת הזאת לאהבה עצמית עוברת גם אליהם, ויוצרת על הדרך תסביכים רבים.
תורגם ע”י אימון יצירתי.

אני מתחננת אליכם, אל תחיו למען הילדים!

לא רק שהם לא צריכים את זה, זה גם מזיק להם…
כמה לבבות שבורים, עלבונות וחוסר הבנות!
אני רואה נשים שמוותרות על הכל בחיים למען הילדים.
ואח”כ אני רואה את הילדים שלמענם וויתרו על הכל. וזה מראה עצוב…

אמא גידלה את יוני לבד. היא לא התחתנה, השקיעה הכל בבנה.

קנתה לו דירה, שילמה על האוניברסיטה. הוא נהיה גבר נהדר, מצליח.
רק שהוא כבר בן 50. מעולם לא היה נשוי, אין לו ילדים.
כל החיים הוא ניסה להחזיר לאמא את החוב. לא הצליח.

אבא של קטיה עבד יום ולילה למען הילדים.

היו לו תכניות גדולות – בייחוד לבת. היא הייתה מוכשרת.
והוא חלם שהיא תהיה רופאה. חסך לה לאוניברסיטה. והיא סירבה. רצתה לחיות את החיים שלה. אחרת.
רצתה להיות ציירת. אז אבא ניסה להכניס לה שכל לראש – והציג לה חשבון.
חישב את הכל – כמה עלו הלימודים שלה בבית הספר, החוגים, הבגדים, האוכל. ודרש החזר כספי.
האם יש צורך לומר שקטיה לא ראתה יותר את אביה? עברו כבר יותר מ 30 שנה מאותו יום.

אמא וויתרה על חייה הפרטיים למען אנה.

לאחר הגירושים לא רצתה לצאת לדייטים, פחדה לעשות טראומה לבת.
הבת גדלה ולא מסוגלת לעזוב את אמה. לא יכולה ללכת לדייטים.
לא יכולה אפילו לחשוב על להשאיר את אמא ולטפל בחייה שלה.
אנה כבר בת 40. מעולם לא התחתנה. אין ילדים.

הוריו של איגור ויבגני היו מאוד מאוד טובים.

הם עשו למען ילדיהם כל מה שיכלו, ואפילו מה שלא יכלו.
המשפחה תמיד נראתה מלוכדת, בחגים, בחופשות.
רק שבתוך כל זה ההורים איבדו את הזוגיות שלהם. שום דבר כבר לא קשר אותם יחד.
הם חיו יחד 30 שנה כאמא ואבא. ואח”כ, כשהילדים הלכו, הם פשוט התגרשו.
יבגני עד היום לא יכול להתאושש מהשקר הגדול הזה. הוא כבר בן 37, אבל לא רוצה להתחתן.
מפחד שהסיפור העצוב יחזור על עצמו. הרי אמא נבלה מהר מאוד לאחר הגירושים.

גיל – ילד זקונים. תמיד כרכרו סביבו, פינקו אותו, דאגו לו, אפילו יותר מדי.

למען האמת, אמו פשוט התייאשה מלהמתין לנסיך שלה והחליטה ללדת ילד בשביל עצמה.
ואח”כ החליטה שדרך גיל יתגשמו כל חלומותיה. היא ניסתה להפוך אותו ל”ילד פלא” בכל דרך.
הוא למד מספר שפות, הלך להרבה חוגים, ניגן על נבל…
אמא הייתה גאה בו, ותמיד ביקשה שינגן משהו לאורחים.
הרי נבל זה מאוד אקזוטי! גיל כבר אחרי 40. הוא גרוש. גבר אחר מחנך את ילדיו. וגיל לא מתנגד.
הוא עדיין לא יודע מה הוא בעצמו רוצה. הוא לא נהיה ילד פלא.
הוא לא הצליח ונשבר. עכשיו הוא פשוט שותה.
לפני עבודה, במקום עבודה ואחריה. אמא כבר לא רואה את זה.

כמה יש כאלה סיפורים וכמה מהם שמחים ומאושרים?

כשהילד נהיה משמעות החיים, זה יותר מדי כבד בשבילו.

זה כאילו שמכניסים אותו לחדר שבשלב מסוים יגמר בו האוויר.
בהתחלה אפשר לחיות ככה, אבל ככל שעובר הזמן אתה מתחיל להיחנק.
להיחנק בתוך כזאת אהבה ודאגה.

ולא מספיק שבמשך 20 שנה – או כל אחד מה שאצלו – אתה חי בחיים חסרי חמצן,
אתה לרוב עוד נשאר חייב. מביאים לך חשבונית.

אחר כך יש כמה אפשרויות. הילד יכול לשלם את החובות הללו לנצח.
או לעשות מרד – להתחיל לשתות ולנתק קשרים.
לעתים רחוקות הילד יכול להכיל כזה יחס מההורים.

לכן אני מתחננת אליכם, אל תחיו למען ילדכם!

תמצאו לכם משמעות אחרת לחיים.

תמצאו משמעות אחרת באמהות ואבהות.
על מנת שילדים קטנים וילדות קטנות שמגיעים לעולם הזה,
לא יהיו בני ערובה וקורבנות של הדאגה שלכם.

שיגדלו כדרכם וכגורלם. למישהו יש מיליונים ומישהו חי מהיד לפה.
על חינוך הילד זה לא צריך להשפיע.

תאהבו את בן זוגכם. הילדים יגדלו, והוא ישאר איתכם.

אתם יכולים לתת לילדים דוגמא למערכת יחסים, כדי שגם הם ירצו משפחה וילדים.

תאהבו את עצמכם.

אל תשכחו מעצמכם במרדף אחר האושר של ילדכם.
אל תוותרו על שמלה למען רובוט חדש.
אם אתם לא תדאגו לעצמכם, מה תוכלו לתת לאחרים? איזו דוגמה? איזו אהבה? מאיפה?

תחפשו משמעות לחיים מעבר לדברים הפיזיים.

החיים האלה יגמרו פעם, גם אם לא בא לכם לחשוב על זה כרגע.
רוחניות, דת, תפילות… אתם יכולים לקחת כוחות משם במקום לקחת אותם מילדכם.

אל תחיו למען ילדכם, אני מתחננת בפניכם.
כשאני פוגשת אנשים שהוריהם נתנו להם הכל ואפילו יותר מכך, כואב לי מאוד להביט לתוך עיניהם.
אני רואה את עצמי בהרבה מהם.
אני רואה את הכאב, את הלב השבור, הנפש המרוקנת. בעיניהם יש זעקה לעזרה.
כאב, תסכול, אשמה… הם – כמו כל הילדים – רוצים מאוד לאהוב את הוריהם.
אבל אז הם פשוט לא ישרדו…

תתנו לילדכם אפשרות לחיות ולנשום.

אז הם יוכלו לגדול ולהתפתח. לאן שגורלם מיועד.
תפקידנו כהורים פשוט – להשקות בזמן, לא לסגור את השמש, לשמור מפני מזיקים.
ואח”כ הילד, כמו הפרח, יסתדר כבר בעצמו ויביא לידי ביטוי את כל הטוב שכבר קיים בו מלכתחילה.

 

~

ספר ילדים לקידום חשיבה חיובית:
פילוני – על אומץ, יופי פנימי וראיית הטוב