מסכות היומיום – מי מסתתר מאחורי המסכה?

בכולנו יש חלקים כייפיים, ספונטניים ושובבים
שרוצים לצאת החוצה אבל מישהו מתישהו אמר לנו, לרוב בילדותנו,
שזה לא בסדר להיות ככה,
ועד היום אנחנו מסתירים את החלקים הכי יפים שלנו עמוק בפנים.

 

האם אי פעם שמתם לב שלאורך היום כולנו עוטים מסכות?

סך הכל למסכות יש גם תפקיד חשוב וטוב. הן שומרות ומגינות עלינו.
לעבודה המסכה המקצועית, מול הילדים ההורית, מול החברים אולי השתוטניקית.

המסכות יכולות לייצג חלקים שונים שקיימים בנו ואנחנו רק מתחברים אליהם בהתאם למצב.
הסכנה היא כשמסכה הופכת לקבועה ומסתירה את מי שאנחנו,
ועם הזמן גם אנחנו כבר שוכחים מי נמצא מתחתיה.

יש סיפור על אדם עצוב שהגיע לפסיכולוגית.

הפסיכולוגית ישבה איתו פגישות ארוכות, הציעה תרופות ומדיטציות, אבל שום דבר לא עזר.
לבסוף הרופאה אמרה: “הייתי מציעה לך להשתתף במופע הקרוב בהיכל התרבות בעיר,
סטנדאפיסט מפורסם הולך להופיע שם. סיפרו לי שכל מי שהולך חוזר עם בטן כואבת מצחוק.
אולי זה יוציא אותך מהעצבות התמידית”.
הרים הפציינט עיניים מלאות כאב: “גברתי, הסטנדאפיסט הוא אני”.

המסקנה? לעתים אנחנו רואים מסכה מולנו, ועלינו לזכור שתמיד יש עומק מתחת לזה.

אז האם אתם יודעים למה אנחנו שמים מסכות?
העניין הוא שזה אבולוציוני ואנושי – אנחנו פשוט רוצים להרגיש מחוברים ואהובים ע”י אחרים,
זה מה שעוזר לנו להרגיש בטחון.
כי איפשהו עמוק בפנים קיים הפחד שאם אנשים יראו את האני האמיתי שלנו – הם עלולים לא לאהוב אותנו.

אבל תחשבו על הילדים. הם לא שמים מסכות כשהם נולדים, הם יודעים שאוהבים אותם כפי שהם.
הם לא חושבים שעליהם לעשות משהו כדי לקבל אהבה.
זה קורה בהמשך, כשאנחנו מלמדים אותם לשים על עצמם מסכה,
לאמץ התנהגויות מסוימות על מנת לרצות אחרים.

אבל מחקרים גילו שזאת אסטרטגיה שגויה.

עשו מחקר על אנשים שלהם יש תחושת חיבור חזקה לסביבה שלהם –
מה מיוחד בהם? למה הקשרים שלהם חזקים כל כך?
והגילוי שלהם היה מרתק – לאנשים האלה יש 3 מאפיינים משותפים:

ראשית, הם מאמינים שהם אהובים כפי שהם, ממש כמו ילדים.
שנית, הם לא מפחדים להראות לעולם את מי שהם, ממש כמו ילדים.
ושלישית, הם נותנים ביטוי אותנטי לעצמם למרות חוסר הוודאות כיצד העולם יגיב אליהם,
לזה אנחנו קוראים פגיעות. לאפשר לעצמך להיות פגיע.

האם זה לא נראה לכם פרדוקסלי?

אנחנו שמים מסכה כדי שיקבלו ויאהבו אותנו
אבל מחקרים מראים שכדי שיקבלו ויאהבו אותנו עלינו להוריד את המסכה.

ואין שום דבר רע בלשים מסכות לפעמים
מובן שעלינו לנהוג בצורה שונה במצבים שונים.

הבעיה מתחילה כשאנחנו שוכחים להוריד את המסכה שעלינו,
ועוד יותר כשאנחנו שוכחים מה נמצא מתחת למסכה, ולמה אנחנו מסתתרים מאחוריה.

אז להיות עם מסכה ששמים ומחזירים אותה לפי צורך זה בסדר,
אבל לשכוח מי אתה האמיתי מאחורי המסכה הזאת שם נמצאת הסכנה.

כשנלמד להוריד את המסכות ולזכור את מי שאנחנו באמת,
נזכה לחיות בעולם הרבה יותר מאושר, מסופק ועם קשרים חזקים יותר.